נקודת מבט סקיילר:
יום ראשון 20:00
"עם מי את מתכתבת?" אימי שאלה בדרך לפנימיה "עם בן?"
"מה? אה, כן.." אמרתי מחייכת וממשיכה להתכתב.
"אני עדיין לא קולטת שאת יוצאת עם הנסיך בן!" היא אמרה "את צריכה להביא אותו אלינו בסופ"ש הבא!"
"אולי, נראה!" אמרתי כשנכנסנו בשארי הפנימיה.
"ביי מתוקה שלי!" אימי אמרה כשיצאנו מהאוטו והיא נתנה לי חיבוק.
"אני אתגעגע!" אמרתי מחבקת חזרה והיא נסעה.
לקחתי את התיק הקטן שלי ונכנסתי אל הבניין הראשי ומשם הלכתי ישר לחדרי.
"הפתעה!" חבריי אמרו כשנכנסתי לחדר וחיבקו אותי, גם בן היה.
"אתם החברים הכי מושלמים שיכולתי לבקש!" אמרתי וחיבקתי את בן.
"באו נרקוד!" אמה אמרה והפעילה מוזיקה.
חיבקתי את בן והתנשקנו! כל כך התגעגעתי אליו.
"התגעגעתי אלייך!" אמרתי ונישקתי אותו.
נקודת מבט בן:
"התגעגעתי אלייך!" היא אמרה ונישקה אותי.
קשה לי לשקר לה על מה שהיה.. היא כל כך טובה ואמיתית ואני בן אדם רע ובוגד! היא לא תסלח לי על זה!
בן, תשכח מזה! תהנה מהרגע שאתה איתה!
"גם אני אלייך!" חיבקתי אותה באותן זמן שניסיתי לשכוח מהסקס שהיה לי עם קייט.
"קרה משהו?" היא שאלה אותי והחזיקה לי את היד.
לא יכולתי לשקר לה ככה.. הייתי חייב לומר לה בפנים...
"אמ.." גימגמתי "אפשר לדבר איתך בחוץ?"
"כן, בטח!" היא אמרה מודאגת.
לקחתי אותה לגן הקסום..
הגינה הזאת היא כמו קסם הבעיה היא שאי אפשר להיות שם כי היא ליד הבקתות של המורים, לא כל כך קרוב אבל פעם עשו מסיבה ושם את המוזיקה שמעו וגילו שעל הגג לא אז העברו את המקום בילוי לגג...
"איזה מקום יפה!" היא אמרה מחוייכת מאוזן לאוזן "מקום קסום!"
"בגלל זה קוראים לזה 'הגן הקסום'..." אמרתי מבואס "זה היה פעם המקום בילוי אחרי כיבוי אורות אבל שמעו את התלמידים אז הם העבירו אותו לגג... זה היה כמעט לפני 20 שנה..."
"כן?" היא שאלה מלטפת לי את היד לאחר שהתיישבנו על אחד הספסלים.
"בסוף שבוע..." התחלתי לומר "עשיתי טעות..."
"איזה סוג של טעות?" היא שאלה מסוקרנת.
"צעקתי על ההורים לי בארוחה והעפתי את האוכל שלי עליהם..."
שיקרתי... היא הייתה נראית כל כך יפה בגן הקסום בגלל אור הירח.. לא רציתי להרוס את הרגע.
"זה הכל?" היא שאלה מופתעת "אני אמרתי לך שאתה צריך לבוא ולהגיד להם מה מפריע לך, אחרת זה סתם יהיה יותר נורא!" היא חיבקה לי את הזרוע והרגשתי את החמימות שלה עליי.
נקודת מבט סקיילר:
יום שישי 8:00
אמה ואני הלכנו לארוחת הבוקר, לאחר התארגנות כמו כל בוקר פה בפנימיה.
"היי!" אמרתי מנופפת את ידי אל קאי, דילן, אלכס ובן ששמרו לנו מקום לידם.
"אתם באים מחר להסתובב בעיר?" דילן שאל בזמן ארוחת הבוקר וקלטתי את פרצופו המבואס של בן.
"אני לא יכול.." בן אמר בוהה בצלחת שלו.
"אוי, אני מצטער אחי! שכחתי..." דילן אמר מובך.
"לא נורא.." בן אמר וחייך חיוך קטן אליו וחזר לאכול.
"בן, בוא נעשה את מה שאמרתי לך! משקפי שמש וכובע!" אמרתי ואמה הנידה את ראשה אליי ואמרתי לה "לא אכפת לי מהסכנות!"
"יאללה!" בן אמר ואמה הבינה שהוא רוצה לצאת "למי אכפת מההורים שלי?! שיזדיינו!"
"יופי!" אמרתי "מחר ניפגש ברבע לתשע אצלינו בחדר?" שאלתי וכולם הנהנו.
בסוף היום בן ואני נפגשנו בחדר שלו וכמובן שהוא סגר את הוילון.
"קרה משהו?" שאלתי "אתה כל השבוע עם אותו פרצוף! אתה רוצה מחר שנלך לארמון ותדבר עם ההורים שלך?"
"הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לראות את ההורים שלי!" הוא אמר וצעק עליי "זה לא ההורים שלי, את לא מבינה?!"
"טוב סליחה!" אמרתי נעלבת והלכתי לכיוון הדלת.
"סקיי, סליחה! אני לא התכוונתי.." הוא אמר מלטף את עורפו מובך.
"אני יודעת שלא.." אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק חזק ולא רציתי להרפות ממנו "אם זה לא ההורים שלך, אז מה קרה?"
"מה?" הוא אמר ושיחרר את החיבוק.
"אתה אמרת שזה לא ההורים שלך, אז מה קרה?" שאלתי.
"זה כן!" הוא אמר והייתי מבולבלת.
"אתה אמרת שלא.. למה?" שאלתי.
"סתם.. הייתי בלחץ ממחר, זה הכל.." הוא אמר וחיבקתי אותו חזק.
"אל תדאג.. הכל יהיה בסדר!" אמרתי והתנשקנו נשיקה ארוכה.
YOU ARE READING
I Fell In Love With A Prince
Teen Fictionפנימיה = תלמידים = אהבה "חמישה לתשע!" אמה אמרה לי והסתכלה על כולם "אנחנו צריכות ללכת! סורי.." החוקים בפנימיה הם: אסור לצאת מהחדרים אחרי השעה 22:30. כיבוי אורות בשעה 23:00. אסור להיות בחדרי המגורים של המין השני אחרי השעה 21:00. אסור לעשן / לשתות על ש...
