אני מסתער על בקבוק אלכוהול בביתי, שותה אותו בלי הכרה ומסיים כמעט רבע מהבקבוק בקלילות ובפחות מעשר שעה. אני מעשן ללא הרף והמוח שלי פועם בכאב מרוב הלחץ והמחשבות על אנה שלא מאפשרות לי רגע של מנוחה.
היא עזבה אותי בשביל פאקינג ריי. היא עזבה לפאקינג אוסטרליה, נסעה לריי. אני לא מצליח לעכל את העובדה הזאת וזה נשמע כמו בדיחה לא מצחיקה בעליל. היא פאקינג העדיפה את האקס האנס שלה על פניי, על פני מה שבנינו ועשינו. אחרי כל המאמצים וכל הפעמים שניסיתי להוכיח לה שאני אוהב אות ולא אפגע בה, היא זרקה הכול לפאקינג פח.
אני יודע שפישלתי, עשיתי כמה טעויות ועשיתי שטויות אבל גם היא עשתה ושום דבר ממה שקרה בנינו לא משתווה למה שריי עשה לה. הוא הרס אותה, "השאיר טרור מאחוריו" - כמו שבאחת הפעמים היא סיפרה. הוא אנס אותה כשאני לא העזתי להרים עליה פאקינג יד! ובכל זאת היא בחרה בבן-זונה הזה על פני ועל פני האהבה שלי.
אני לוגם מהמשקה האלכוהולי שלי ודפיקה נשמעת בדלת. אני נוהם וקם אל הדלת, מי פאקינג מעז להפריע לי בשעות המנוחה שלי?!
אני פותח את הדלת וקרלי עומדת בכניסה. אני מביט בה, עיניה אדומות ונפוחות והלחיים שלה סמוקות. אני פוצח את פי כדי לשאול אותה מה היא עושה פה ומאיפה לעזאזל יש לה את הכתובת שלי, אבל לפני שאני מגיב בצורה כלשהי היא מתנפלת עליי ומחבקת אותי בחוזקה, חיבוק הדוק אך קר. אני רוצה לדחוף אות ממני, להעיף אותה מהבית שלי ולטרוק לה את הדלת בפרצוף העקום שלה. אבל אני לא עושה את זה, ואני מאפשר לה לבכות אל תוך החולצה שלי למרות שזה מציק לי ומעיק עליי. זה מעורר בתוכי רגשות כבדים של עצב ואובדן ועוד רגש שאף פעם לא חשתי קודם לכן, אני לא יודע איך לתאר אותו בכלל, זו מעין ריקנות מעורבבת עם עוד רגש רצחני וקטלני.
"אבא שלה סיפר לי שגילית," היא אומרת ואותן הדמעות שהחזקתי בבית של אנה פתאום גואות בעיניי ומאיימות להתפרץ החוצה. אני רוצה לצחוק על עצמי ורוצה למצוא אשמים בכל הסיפור הזה, אבל האשם היחיד הוא אני כי משכתי את הזמן יותר מידי רחוק ועכשיו היא פאקינג לא פה, היא עם פאקינג ריי. הדמעות משתחררות מבעד לעיניי, נופלות על הקרקפת של קרלי וגורמות לה להרים את מבטה ולהביט בי. פאק.
אני מתרחק ממנה, אני פשוט חייב מרחב מכולם. אני מוחה את הדמעות הארורות ומכניס אותה הביתה שלי. אני עושה את דרכי אל הסלון והיא בעקבותיי, אנחנו מתיישבים על אחת הספות בסלון זה לצד זו. אני מוזג לתוך כוסית ריקה, שהבאתי כמה שעות קודם לכן עם הוודקה לסלון אך לא נעשה בה שימוש, קצת מהמשקה ומושיט לקרלי את הכוסית. היא מודה לי ולוגמת מהמשקה בשלוק אחד.
אני מצמיד את הפייה של הבקבוק לשפתיי ולוגם ממנו לגימה גדושה, ולאחר מכן לוקח את קופסת הסיגריות שלי שנחה על השולחן, שולף מתוכה סיגריה, תוחב אותה בין שפתיי ומצית אותה.
YOU ARE READING
Marlboro Hate
Fanfictionהמשך לספר ״Marlboro Love״ -- ״נערה בת פאקינג שבע-עשרה שברה לי את הלב.״ טעם האלכוהול כבר לא מרגש את ג׳סטין, והריאות ממזמן הפסיקו לשרוף. נדמה שהפתרון הכי נכון שהוא מצא לעצמו בכדי להתמודד עם הכאב הוא שתייה ועישון. החיים ממשיכים הלאה, אך חייו כאילו נתק...
