Marlboro Hate

פרק 33

למזלי אנה לא נמצאת בקומה התחתונה בביתי, היא סגורה בחדרה. זה עושה את המצב קל יותר ואני מתחמק החוצה מהבית בלי בעיות.

אני נכנס אל הרכב שלי, מניע אותו ויוצא אל הדרך. הנסיעה למקום עבודתה של אשלי לא ארוכה, וכשאני מגיע לאזור היא מחכה לי בכניסה לבניין. אשלי לא מבחינה בי, אז אני צופר לה ומבהיל אותה. היא מקפצת ממקומה, מביטה לכיוון הרכב שלי וכשהיא מבחינה בי חיוך עולה על פניה.

היא עושה את דרכה אל רכבי ונכנסת פנימה.

"היי," היא נושקת ללחיי, מתיישרת בישיבתה ומיד חוגרת את חגורת הבטיחות.

"היי," אני מביט בה ובוחן אותה קצרות, היא לבושה בשמלה אביבית פרחונית ומאופרת קלות. לחייה סמוקות מהחום של הצהרים וזיעה ניגרת על מצחה. אני מדליק עבורה את המזגן, וסוגר את החלונות.

"תודה," היא מחייכת אליי.

"בבקשה. יש לך מקום ספציפי שאת רוצה לאכול בו?" אני שואל.

"מבחינתי גם מקדונלדס זורם." הגישה שלה מעלה לי חיוך, הלוואי ואנה הייתה כזאת. אני קופא במקומי לאור המחשבה שעברה בראשי, מקלל את עצמי בלבי ומכריח את עצמי למחוק את אנה מהלקסיקון. עכשיו אני עם אשלי.

"אני אקח אותך למקדונלדס, אבל תיזהרי להתלונן שלא השקעתי." אני מזהיר בהתגרות והיא צוחקת.

"אני אף פעם לא מתלוננת." היא מתגוננת, בעוד שאנחנו יוצאים לדרך.

"שניכנס להודעות שלנו? אם הזכרון שלי לא מטעה אותי, התלוננת על הבוס שלך." אני מקניט.

"אל תזכיר לי את הבוס שלי," היא מגלגלת את עיניה ומתנשפת.

"מה הסיפור איתו בכל אופן?" אני מתעניין.

"הסיפור מורכב. הוא אוהב להתעסק עם העובדות שלו, ומי שלא נותנת לו היא פשוט מקבלת יחס נורא. מי שמסרבת לו הוא מעמיס עליה משימות ומשלם לה שכר מינימלי." היא נאנחת.

"שיט," אני ממלמל, מביט בה ורואה את ארשת פניה הזעופה.

"במילא אני עוזבת בקרוב. שלחתי קורות חיים לכמה מקומות עבודה פוטנציאליים אחרים, אני מחכה לתשובות." היא מרגיעה אותי.

"הבן-זונה הזה אמור לשבת מאחורי הסורגים."

"הוא אף פעם לא ימצא את עצמו שם, הכסף שלו מציל לו את התחת כל פעם מחדש." הארס שבקולה מצמרר אותי. "אבל בוא לא נדבר עליו, הוא יכול ללכת להזדיין."