קרלי בוכה ומספרת על הריב הנורא שהיה לה ולדארן. מסתבר שהוא הלך עם מישהי, לטענתו הוא היה שיכור ולא זכר דבר אבל לטענתה של קרלי שום דבר לא מצדיק את הבגידה. אני נאבק בדחף שלי לעקוץ אותה ולציין בפניה שהיא בגדה בו כשהייתה פיכחת לגמרי. אני לא מצדיק את דארן אבל היא לא טובה יותר ממנו.
מחשבותיי נודדות לאנה ולזוגיות שלנו, לנו אף פעם לא היו את הדרמות של בגידות וזה עושה לי טוב בלב. היינו נאמנים זה לזו, אהבנו אחד את השניה והרעיון של בגידות נשמע מגוחך לגמרי. אני נזכר בכל הרגעים המדהימים שחלקתי עם אנה, כל הרגעים המדהימים שהיו לנו יחד, ולאט-לאט כל הגאווה של אנה-ואני-אף-פעם-לא-בגדנו נעלמת, כי אנה בגדה בי, פעמיים. כשהיא עשתה את ההפלה וכשהיא נסעה לריי. פאק. אני מתנשם ויודע שהיא הלכה לריי באשמתי, אני סיימתי עם כל מה שהיה בנינו, אז אני מניח שהייתה לה כל זכות ללכת עם ריי גם אם יצאתי פגוע מהדבר.
בעודי מהרהר במחשבות וסובל מכעס שמצטבר בתוכי, קרלי מתיישבת בחיקי ומתכרבלת לתוכי.
"אני סיימתי איתו את הקשר הזה. אנחנו לא טובים זה לזו ורק פוגעים אחד בשניה." היא מייללת.
"חבל שאת ממהרת לסיים את זה, לדעתי אתם צריכים פשוט ליישב את זה, יש ביניכם הרבה אי הבנה." אני מדבר מתוך ניסיון, אם לא הייתי אגואיסט מטומטם והייתי מיישב את הדברים עם אנה אולי עדיין היינו ביחד ולא הייתי יושב פה אצל קרלי בסלון.
"ניסינו. ניסינו את זה פעמים רבות, אבל שום דבר לא השתנה, שום דבר אף פעם לא משתנה." היא ממלמלת.
"אז כנראה שלא ניסיתם מספיק." אני מסנן. קרלי מחבקת אותי וקוברת את פניה בצלעותיי, אני זע באי נוחות אך לא מסלק אותה מעליי.
"אני בכלל לא יודעת אם אני אוהבת אותו. אני בספק בנוגע לכל מה שנוגע לדארן." היא ממלמלת, גורמת לי ליישר את מבטי אליה.
"את מדברת שטויות כי את סתם פגועה."
"לא. אני לא אוהבת את דארן יותר. כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה כך, שהרגשות אל דארן נעלמו." היא מרימה את ראשה ומביטה בי בביטחון.
"אז למה משכת את הקשר הזה?" אני שואל בנימה מאשימה מבלי להתכוון.
"אני... אני לא יודעת. רציתי לתת לזה הזדמנות, חשבתי שאולי הרגשות שלי אליו יחזרו, ו..."
"למה אני פה?" אני קוטע אותה ומתרחק ממנה. קרלי משפילה את מבטה ונושכת את שפתיה.
"כי... כי..." היא מתחילה לגמגם ואז מתנשמת ועוצמת את עיניה.
"כי את רוצה להחזיר לדארן וחושבת שאני הכתובת?" אני יורה בכעס והיא מיישרת את מבטה אליי.
YOU ARE READING
Marlboro Hate
Fanfictionהמשך לספר ״Marlboro Love״ -- ״נערה בת פאקינג שבע-עשרה שברה לי את הלב.״ טעם האלכוהול כבר לא מרגש את ג׳סטין, והריאות ממזמן הפסיקו לשרוף. נדמה שהפתרון הכי נכון שהוא מצא לעצמו בכדי להתמודד עם הכאב הוא שתייה ועישון. החיים ממשיכים הלאה, אך חייו כאילו נתק...
