דארן מתקשר ושואל אם אני פנוי להיפגש, אנחנו קובעים להיפגש בשעה שבע במועדון ומנתקים את השיחה.
אחרי דארן, האריסון מתקשר. אני עונה.
"שתי עובדות דלפק התפטרו!" הוא צועק אל הטלפון ואני מרחיק את השפופרת מהאוזן.
"למה אתה צועק?" אני ממלמל ברוגז.
"תגיד לאנה שתבוא לפה מחר אחרי הצהריים! לעזאזל ג'סטין. אתה והפה שלך! אני פאקינג לא מאמין."
"נו זה מעולה. אנה צריכה עבודה ואתה תקבל בחזרה את העובדת האהובה עלייך." אני מקניט.
"הייתי חושד שאתה גרמת לפיטור של העובדות, אבל היה להן תרוץ ממש טוב, ייאמר לזכותן." הוא ממלמל.
"הייתי שואל מה התירוץ, אבל זה לא ממש מעניין אותי." אני מגחך.
"לא שילמתי להן כראוי." הוא מסביר.
"מה אתה אומר... אני לא מופתע בכלל, אתה ידוע מאוד בקמצנות שלך." אני מקניט.
"לך תזדיין. אני אספר לאמא שלך על צורת הדיבור שלך אליי." האריסון יורק ואני צוחק.
"אתה יודע שאתה הדוד האהוב עליי!" אני מתגונן.
"ביי ג'סטין!" הוא מנתק את השיחה.
אני מציץ אל השעון, השעה קרובה לשתיים-עשרה. אני מחליט שאסע עכשיו לביתה של אנה, לקחת מאביה את ספרי הלימוד שלה.
אני מתארגן במהירות, ולפני שאני עוזב מציץ בחדרה של אנה כדי לראות מה היא עושה. היא ישנה. אני מחליט שלא להעיר אותה כדי להודיע לה שאני נוסע לבית אביה, אני פשוט עוזב.
הבת הקטנה של מר. גראנט פותחת עבורי את הדלת ומכניסה אותי פנימה.
"הוא מתקלח!" היא מחייכת את החיוך המתוק.
"אוקיי," אני ממלמל. אני מביט מסביב, אני רק צריך למצוא את הספרים של אנה, לקחת אותם ולהתחפף.
"מה אתה מחפש?" הילדה שואלת אותי. פאק נו, שלא תתחיל לפתח איתי פה שיחות.
"ספרים..."
"הם בחדר של אבא. אבל הוא מתקלח והדלת של החדר נעולה." היא מסבירה.
"אוקיי," אני נאנח ומתיישב על הספה בכובד. לרגע אני שוקל להוציא סיגריה ולהדליק אותה, אבל אז אני נזכר שאני נמצא בחברתה של ילדה קטנה וזה יהיה רעיון גרוע.
"קוראים לך ג'סטין?" היא שואלת.
"לא יודע," אני ממלמל בעייפות.
YOU ARE READING
Marlboro Hate
Fanfictionהמשך לספר ״Marlboro Love״ -- ״נערה בת פאקינג שבע-עשרה שברה לי את הלב.״ טעם האלכוהול כבר לא מרגש את ג׳סטין, והריאות ממזמן הפסיקו לשרוף. נדמה שהפתרון הכי נכון שהוא מצא לעצמו בכדי להתמודד עם הכאב הוא שתייה ועישון. החיים ממשיכים הלאה, אך חייו כאילו נתק...
