אני חוזר הביתה, ולצערי מוצא את אנה עומדת במרכז המטבח ומבשלת ארוחה. חלל הבית מתמלא בריחות הבישולים שלה, ומעוררים לי את התיאבון לאחר שכל היום לא אכלתי.
״היי,״ אני מושך את תשומת ליבה, גורם לה לסובב את מבטה ולחייך חיוך קטן.
״היי,״ היא משיבה, מנמיכה את חוזקת האש ועוזבת את העמדה. היא מתקרבת אליי, עולה על קצות אצבעותיה ומנשקת אותי. היא מפתיעה אותי ואני עומד קפוא במקומי.
״מ...״
״משהו לא בסדר?״ היא שואלת בחשש בעודה מתרחקת. אני מביט בעיניה, ומבלי לחשוב פעמיים תופס אותה ממותניה ומושך אותה אליי. אני מנשק אותה בחוזקה, ומקרב אותה אליי ככל שאפשר. זה מרגיש לי כל כך נכון, אחרי מה שחווינו אמש. פחדתי שהיא תהיה מרוחקת, שתכעס ונריב בגלל מה שהיה אתמול.
היא מתחככת בי קלות, מתגרה בי. אני נאנח לתוך הנשיקה שלנו ומתחכך בה חזק יותר, משתוקק למגע בינינו. אני לא יכול לכבות את התשוקה והמשיכה המטורפת שיש לי אליה.
״ג׳ס-סטין,״ היא נאנחת.
״מה בייבי?״ קולי צרוד מהאופוריה.
״האוכל, נשרף,״ היא נאלצת להתרחק ממני, ובתנועה מהירה בורחת אל המחבתות ומערבבת במהירות את האוכל. אני מגחך, נצמד אליה מאחור ומנסה להסיח את דעתה מארוחת הערב המזדיינת. אני מנשק את צווארה, מתיר שובל של נשיקות על הכתף שלה וגורם לה לצמרמורת.
הטלפון שלי מצלצל, ומסיח את דעתי. אני נאנח בייאוש ומתרחק ממנה, מציץ אל הצג ורואה את שמו של העורך דין שלי מתנוסס.
״אני כבר חוזר.״ הטון שלי נעשה קר מבלי לשים לב, גורם לאנה לשלוח אליי מבט מבולבל. לרגע ניתן לראות בעיניה ניצוץ של כאב, אך היא מחביאה אותו עם חיוך קטן.
״אני פה,״ היא מושכת בכתפיה, ואני עוזב את המטבח ועונה לשיחה בעודי יוצא אל המרפסת וסוגר אחריי את הדלת.
״תודה לאל ג׳סטין! אני מנסה כבר שבוע ימים לתפוס אותך, אבל לא היית זמין!״ הוא קורא מהצד השני של הקו, אני מגלגל את עיניי בעצבים. לא קיבלתי ממנו שום שיחה, שלא יזיין לי את השכל.
״מה קורה?״ אני שואל ישר ולעניין.
״קיבלתי את האישור בשבילך,״ המעבר לאנגליה. לבי מחסיר פעימה ועיניי נפערות, אני מסתכל דרך דלת הזכוכית ורואה את אנה חולפת מהמטבח אל חדר השינה מבלי ליצור איתי קשר עין. איך יכולתי לשכוח מאנגליה? כל כך נשאבתי לדרמות היום-יומיות שלי עם הבחורה הזו, ששכחתי את התוכניות שהיו לי לפני שהיא הופיעה בפתח הבית שלי לפני כמה חודשים.
YOU ARE READING
Marlboro Hate
Fanfictionהמשך לספר ״Marlboro Love״ -- ״נערה בת פאקינג שבע-עשרה שברה לי את הלב.״ טעם האלכוהול כבר לא מרגש את ג׳סטין, והריאות ממזמן הפסיקו לשרוף. נדמה שהפתרון הכי נכון שהוא מצא לעצמו בכדי להתמודד עם הכאב הוא שתייה ועישון. החיים ממשיכים הלאה, אך חייו כאילו נתק...
