כשאני יוצא מהמקלחת אני המום למראה אשלי שלובשת את החולצה שלי ללא הסכמתי. אני רוצה לצרוח עליה שתוריד את הבגדים שלי תיכף ומיד ושתתחפף מהבית שלי, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה. היא פאקינג הזויה, נדבקת מידי וההתנהגות שלה גורמת לי לרצות להקיא עליה.
"אני מקווה שלא אכפת לך שהשאלתי ממך חולצה. אני בדרך כלל נוטה להשאיל מאחי בגדים בלי לשאול," היא אומרת.
אני רוצה לצעוק עליה שאני זה לא אח שלה, וממני בחורות זרות לא משאילות חולצות על דעת עצמן. אבל שוב, אני שותק כמו דג, המילים נתקעות בגרוני ואני מהנהן כאות הבנה.
"אני חייב לנסוע. להסיע אותך הביתה או להזמין לך מונית?" אני חייב להיפטר מהכלבה הזאת, תיכף ומיד. אני יודע שזה פאקינג לא נשמע הגיוני שהשעה שתיים בלילה ואני חייב לנסוע לאנשהו, אבל אני מקווה שהיא תאכל את התירוץ הזה. אין שום פאקינג מצב שבעולם שהכלבה הזאת תישאר אצלי בבית ואני אעביר איתה את הלילה, היא משגעת אותי ולא במובן הטוב, אני באמת לא מבין למה הסתבכתי איתה והבאתי אותה אליי. עדיף היה שהיינו הולכים אליה.
"לאן אתה נוסע?" היא שואלת, ושוב העצבים שלי מעקצצים ואני רוצה להגיד לה שזה פאקינג לא עניינה, אבל אני שותק. לעזאזל, למה אני שותק?!
"לאמא שלי." אני מתחיל להסתבך עם השקר שלי ומריץ בראשי עשרות תירוצים שיכולים להתאים ללמה-אני-נוסע-לאמא-שלי-באחד-בלילה. פאק.
"השעה עכשיו שתיים בלילה..." היא מציינת, בדיוק כמו ששיערתי שהיא תציין.
"לאמא שלי יש סיבות מספיק טובות כדי לבקש ממני להתייצב אצלה בבית, תיכף ומיד, בשתיים בלילה." הכעס ניכר בקולי. לעזאזל, שתלך כבר!
"בסדר." היא יוצאת מהחדר וכעבור כמה רגעים חוזרת עם השמלה שלה בידה. היא פושטת את החולצה שלי ומושכת את השמלה על גופה.
"תוכל לרכוס לי את השמלה?" היא שואלת במבוכה. אני נענה לעזרתה ומושך את רוכסן השמלה בתנועה מהירה, אני שומר על מרחק ונמנע מלגעת בה.
"אני אחכה באוטו." אני יוצא מהחדר ויורד לקומה התחתונה. אשלי לא מתעכבת יותר מידי זמן, היא יורדת בעקבותיי ושנינו יוצאים מהבית.
אנחנו נכנסים לרכב, אני מתניע את המנוע ומצית סיגריה.
"אלוהים אדירים, תפתח את החלונות! אתה מנסה להרוג אותנו?!" אשלי צווחת כשאני יוצא מהחניה של ביתי ומשתלב בכביש. אני נאבק בדחף שלי לגלגל לה עיניים על התגובה הילדותית שלה, ופותח את חלונות הרכב.
"מה הכתובת?" אני שואל אותה.
היא אומרת את הכתובת שלה ואני מסיע אות הביתה. למזלי הנסיעה לא אורכת זמן רב, אני מוריד אותה בביתה ומופתע כאשר היא רוכנת אליי ומנחיתה נשיקה על שפתיי. היא מתרחקת ממני ומחייכת.
YOU ARE READING
Marlboro Hate
Fiksi Penggemarהמשך לספר ״Marlboro Love״ -- ״נערה בת פאקינג שבע-עשרה שברה לי את הלב.״ טעם האלכוהול כבר לא מרגש את ג׳סטין, והריאות ממזמן הפסיקו לשרוף. נדמה שהפתרון הכי נכון שהוא מצא לעצמו בכדי להתמודד עם הכאב הוא שתייה ועישון. החיים ממשיכים הלאה, אך חייו כאילו נתק...
