בבוקר שלמחרת, אני מתעורר מוקדם בבוקר. אין לי סיבה להיות ער בשש וחצי בבוקר, אבל מצד שני אני מלא התרגשות בשביל אנה שחוזרת היום ללימודים שלה.
עבר זמן רב מאז שהלכה לבית הספר. אחרי כל הבלגן עם העזיבה שלה לאוסטרליה, עד שהיא חזרה ודברים הסתדרו, היא הפסידה בזמן הזה כשלושה חודשים משנת הלימודים שלה.
זוהי השנה האחרונה של אנה בתיכון, לאחר מכן היא תלך בטח לאוניברסיטה ותתחיל את החיים האמיתיים. נותרו לה עוד כשישה חודשים ללמוד בתיכון, לכן היא צריכה כבר לחשוב קדימה ולהתחיל לשלוח את הפרטים שלה לאוניברסיטת "קונורד". אוניברסיטת קונורד, היא האוניברסיטה בה אני למדתי ואני חושב שאנה תוכל להתקבל לשם בקלות ולעבור את המבחנים שלה בקלות.
אני בניגוד לאחרים, הלכתי לאוניברסיטה בגיל מאוחר יחסית. רוב הסטודנטים באים לשם בגיל שמונה-עשרה, ממש אחרי התיכון. אני באתי לשם שנתיים מאוחר יותר, במהלך כל השנתיים האלה הייתי שיכור מהתחת ושנאתי את הקיום שלי. אני חושב שאם לא האריסון, לא הייתי מתאפס על עצמי מעולם ולא הייתי חושב על האפשרות ללכת לאוניברסיטה.
אני לא רוצה שאנה תלך לאוניברסיטה מאוחר, אני רוצה לדבר איתה על זה ולהסביר לה את הכל. אני אסביר לה את כל הדברים הטובים והחיוביים שיצאו לה מהלימודים, אגיד לה את כל מה שהאריסון אמר לי בשביל לשכנע אותי.
האריסון לא כעס עליי על כך שהייתי שותה. הוא לא התייחס לזה כשעשה איתי את השיחה, הוא פשוט הסביר לי שאוניברסיטה זה חשוב ואני על דעת עצמי זרקתי את הוודקה הצידה בשביל להתחיל את כל העניין של הלימודים אחרי תיכון.
לאחר שאני מוודא שאנה התעוררה, אני מתחיל בהכנות ארוחת הבוקר, מכין קפה לי ולה. אנה מודיעה לי שלא תאכל ארוחת בוקר, אני לא רוצה להתווכח איתה ולהיכנס איתה לריב שיוביל אותנו לעוד מחסום אז אני פשוט מוותר לה ולא מכין ארוחת בוקר.
אחרי כעשר דקות, אנה יורדת מחדרה אל הקומה התחתונה. לבושה עדיין בפיג'מה שלה; שזה בעצם חולצה שגדולה עליה בכמה מידות.
"בוקר טוב," אני מחליט לפתח שיחה קטנה. אחרי שהיא נשקה לי אתמול בלחי, הבנתי שהדברים לא עד כדי כך מחורבנים. כשהיא ביקשה שאפסיק לשתות, הבנתי שאכפת לה ושאעשה כל דבר כדי להחזיר אותה אליי. אנחנו פשוט נתקדם לאט-לאט.
אנה לא משיבה לי, היא מתקדמת לעברי בצעדים חפוזים ואז עולה על קצות אצבעותיה ומנשקת אותי. אני קופא במקומי, שוב, כמו שהיא נישקה אותי לפני יומיים וגם אז הייתי קפוא כמו מומיה, לא מסוגל להגיב. אך הפעם הגוף שלי מגיב אליה מהר יותר, אני מתעשת על עצמי במהירות ומנשק אותה.
YOU ARE READING
Marlboro Hate
Fanfictionהמשך לספר ״Marlboro Love״ -- ״נערה בת פאקינג שבע-עשרה שברה לי את הלב.״ טעם האלכוהול כבר לא מרגש את ג׳סטין, והריאות ממזמן הפסיקו לשרוף. נדמה שהפתרון הכי נכון שהוא מצא לעצמו בכדי להתמודד עם הכאב הוא שתייה ועישון. החיים ממשיכים הלאה, אך חייו כאילו נתק...
