אני מתעורר בבוקר עם תחושת אובדן, מגשש באצבעותיי אל צד המיטה ומגלה שהיא ריקה. אנה לא נמצאת ולבי צונח. אני קם מהמיטה במהירות ועושה את דרכי מחוץ לחדר. אני יורד אל הקומה התחתונה, מחפש אחרי הבחורה שלי.
״אנה?״ אני צועק אל חלל הבית, עומד במרכז הסלון ותוהה איפה היא יכולה להיות. הרי אין סיכוי שהיא עזבה. אני מקווה. עיניי נתקלות בשעון הדיגיטלי שעל השידה בסלון, ואני רואה שהשעה אחת בצהריים.
אני עולה במהירות לחדר השינה שלה, עיניי מחפשות אחר הילקוט שלה והוא לא נמצא. אני מבין שהיא הלכה לבית הספר ונרגע מיידית, מתמלא באושר שהיא החליטה לחזור לשגרה.
הטלפון שלי מצלצל, ושמה של אשלי מופיע על הצג. אני מתלבט לרגע אם לענות, ולבסוף נכנע ועונה.
"היי מותק!" היא קוראת מהצד השני של הקו. אני מרחיק את הטלפון מאוזני, ונותן לה לרגע לסיים. אני לא יכול לשמוע צעקות עכשיו, כואב לי הראש ואני לא מפוקס.
"היי, מה קורה?" אני שואל לאחר רגע ומקרב חזרה את הטלפון לאוזני.
"מצויין," אני יכול לנחש שהיא מחייכת עכשיו לפי טון הדיבור שלה, ואני מחייך גם סתם בלי סיבה. "יש לי הפסקת צהריים, חשבתי אולי נלך לאכול ביחד איזה משהו?" היא מציעה.
"נשמע מצויין."
"תוכל להביא את אנה גם, אם תרצה," אני נאנח לדבריה.
"היא בבית הספר." אני משיב.
"הוו, הבנתי. נתראה עוד מעט?"
"אני אתארגן ואבוא לאסוף אותך." אנחנו מנתקים את השיחה, ואני הולך לחדר הרחצה להתארגן במהירות. אני נוטל מקלחת זריזה, מתנגב, מתלבש ויוצא מהבית.
בדרך למקום העבודה של אשלי אני עוצר לקנות לעצמי סיגריות, כי כל מה שקניתי לי ולאנה אתמול נגמר. לאחר מכן אני ממהר לאסוף את אשלי ממקום עבודתה, לפני שיהיה מאוחר מידי לארוחת הצהריים שלה.
״היי,״ היא נכנסת לרכבי מחייכת חיוך רחב.
״מישהי פה במצב רוח מצויין,״ אני שולח אליה מבט קצר עם חצי חיוך, לוחץ על דוושת הגז ומחזיר את תשומת לבי אל הכביש.
״אני דורשת שהפעם תפנק אותי קצת יותר מארוחה במקדונלדס.״ אשלי עוקצת אותי, ואני מתחיל לצחוק.
״העיקר אמרת שאת לא מסוג הבחורות שמתלוננות.״ אני עוקץ אותה, והיא צוחקת גם כן.
״זה דבר לגיטימי שכל בחורה תגיד.״ היא מתגוננת.
״לאן אני נוסע?״ אני שואל אותה כאשר אני מבין שאנחנו נוסעים ללא יעד ספציפי.
YOU ARE READING
Marlboro Hate
Fanfictionהמשך לספר ״Marlboro Love״ -- ״נערה בת פאקינג שבע-עשרה שברה לי את הלב.״ טעם האלכוהול כבר לא מרגש את ג׳סטין, והריאות ממזמן הפסיקו לשרוף. נדמה שהפתרון הכי נכון שהוא מצא לעצמו בכדי להתמודד עם הכאב הוא שתייה ועישון. החיים ממשיכים הלאה, אך חייו כאילו נתק...
