האם שני הפכים מוחלטים יכולים להתאהב באותה אחת?
❞כל החטאים שלי, כל הדרכים המלוכלכות, אני אקח אותם איתי לגיהינום, שם הדרך רצופה כוונות טובות.❝
אוֹן נח הוא ילד שמנת, הוא רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה; ממותג הנעליים עד למרצדס הכי חדישה. בתור אחד שכסף לא מ...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פתחתי את עיניים במצמוצים איטיים, מסתנוור מהשמש שהסתננה מבעד לתריסים הפתוחים לרווחה. המוח שלי ניסה להבין איפה אני בדיוק ואיך יכול להיות שכל כך שקט. כבר התרגלתי לקום לאותו מקום, לאותה שגרה, ופתאום הרגשתי מוזר ושונה, באופן טוב. פתאום השעון המעורר שלי לא צלצל בקולי קולות, החדר לא היה חשוך והמוח שלי לראשונה לא הכין את עצמו למסדר הבוקר; מכין רשימות של מה לעשות קודם ואיך ליעל את הזמן יותר מיום קודם. בדרך כלל זה תמיד להעיר את אושר, להכין קפה, לארגן את אושר, לחפש את הנעליים של אושר, להקפיץ את אושר ללימודים ולנסוע לעבודה. הפעם הוא שתק.
בתוך חדר נקי בעל קירות לבנים עם מסגרות בעלות מראה עתיק מהן נשקפה סייפן בכל מיני גילאים, שכבתי במיטה זוגית מתחת לפוך קריר כשבחורה בין זרועותיי, שערה הרך היה צמוד לאפי כל הלילה כשישנו כפיות ועדיין לא התרגלתי לריחו הטוב. היא נראתה כמו מלאך שזה כמעט לא אמיתי. ריסיה הארוכים נחו בעצלות על לחייה הסמוקות ורגלינו היו סבוכות תחת השמיכה. חזי החשוף היה צמוד לגבה וזרועי נכרכה סביבה בחיבוק רך.
זו הייתה תמונה נחמדה ונטולת בעיות, זו הייתה תמונה של זוג שקם ליום סגרירי וכל מטרתם המשותפת הייתה לרבוץ יחד במיטה ולהשאיר את הצרות בחוץ, גם אם רק ליום ההוא, או ליום הבא. אך זה לא מחק אותן לחלוטין, הן רבצו איפשהו במוחי וחיכו לרגע בו יוכלו להשתלט על מחשבותיי.
נזכרתי בפעם הראשונה שנבו נעלם. כלומר, הפעם הנוכחית זו לא הפעם הראשונה שהוא מתאדה, אמנם זו כן הפעם הראשונה שהוא מתאדה לכל כך הרבה זמן. אבל הייתה את הפעימה הראשונה, זה היה שבוע ימים אחרי שאחיי עברו לחזקתי ונבו לא חזר לארוחת ערב. לא ענה לטלפון. אני ואפק עשינו סיבוב חיפוש אחריו ולא מצאנו כלום. אחר כך הוא חזר כאילו כלום וחטף ממני צעקות, וכמובן את המשפט הידוע של יש לנו עוד שיחה ארוכה בבוקר כששלחתי אותו לישון, ואז כל דבר רע שהיה עושה הייתי טוען שאין לו זכות בכלל אחרי תרגיל ההודיני שהוא עשה לי. שבוע לאחר מכן נבו נעלם שוב. אפק היה זה שמצא אותו הפעם. הוא סיפר לי שמצא אותו בשכונה הסמוכה בגן השעשועים הנטוש שם; בוכה בשקט. נבו השביע את אפק שלא יספר לי על כך והנתק ביניהם המשיך כרגיל. הפעם לא אמרתי לנבו דבר. הכנתי לו ארוחת ערב ואמרתי שישתדל ללכת לישון מוקדם, כי יש לו לימודים. הייתה לי הרגשה שהפעם הזו נבו לא נמצא באיזה גן שעשועים נטוש ומחכה למעט תשומת לב. הסתבך במה שהסתבך; אני בטוח שהבית מהווה בעיניו מקום מפלט, או לפחות רוצה להאמין.
