חודש לאחר מכן:
אמא עזבה לאירלנד אתמול בלילה. מזוודות ארוזות ותיקים מלאים בדברים שלי מחכים לייד הדלת, ואני יושבת במטבח עם כוס נס בין ידי וקובית שוקולד בפי.
קול צפירת מכוניתו של אורי נשמע מבעד לדלת הבית יצאתי נועלת את דלת הבית עמוסה בזוודות, אורי יצא מהרכב מתקדם אליו "נו מה כשחשבתי שסוף סוף לא אראה אותך אני מגלה שאת באה לגור אצלי" אמר בקול ציני ולוקח את המזוודה הגדולה ימכניס אותה לבגז' העברנו את הנסיעה הארוכה בכל מיני שיחות מוזרות שרק אחים יכולים לדבר על נושאים שכאלו "הגענו" אמר אואי מכנה את מכוניתו מו בית צמוד קרקע בשוכנה די יוקרתית "זה הבית שלך?" שאלתי מתפלאת "כן, יפה לא?" "הו מהממם" "חכי שתראי אותו מבפנים" אמר מוציא את המזוודות מהבגז' ואני סוכבת את התיקים הוא פתח את הדלת ולמולי נגלה בית ממש מהמם היה סלון מרווח ויפה ולמולו מטבח בית הבנוי בצורה ממש טובה שתי קומות וארבע חדרים הוא הוביל אותי לכיוון חדרי שבו אתגורר בזמן שאימי לא בארץ "איזה חדר יפה" אמרתי "טוב נשאיר פה את המזוודות ונצא לאכול בחוץ ואחרי שנחזור תוכלי לסדר אותם" הנהנתי איך שהיתי רעבה לאחר הנסיעה הארוכה הזאת יצאנו מביתו "נלך לאכול בננדוס זה די קרוב הנה וגם אחלה של מקום" אמר " אם אתה אומר" צעדנו ברגל לננדוס כשיחת חולין עוברת בינינו על לימודי שאצטרך להמשיכם במחשב ולא אוכל לסוע בכל יום שלוש ארבע שעות כדי ללכת לבית הספר ו על איך שמיי הגיבה על כך שאני עוזבת לחודש וקראה לי בוגדת על כך שאני משיאירה אותה לבד למרות שכולם יודעים שהיא ממש לא לבד וכך זה היה עד שהגענו נכנסנו לננדוס הזמנו לנו לאכול אכלנו כל אחד את מה שהזמין אם זה נחשב כשגנבתי לאורי מעט מהצ'יפס שהזמין "שנה תפסיקי כבר תני לאכול" אמר סוטר את ידי כשניסית לקחת צ'יפס אחד נוסף "נו אבל בא לי" אמרתי "תוכלי את הסלט שלך" אמר מצביע על הצלחת שלי "חחחח נו לא בא לי זהו שברתי את הדיאטה שלי תזמין לי צ'יפס" אמרתי צוחקת בזמן שהוא קורה למלצר ומזמין לי צ'יפס אחרי שעה של זלילה בננדוס אואי שילם והתקדמנו לעבר היציאה החוורתי לנוכח פרצופו המוכר של לואי "הי גבר" אמר אורי ללואי ומחבק אותו חיבוק גברי וכך אמר לשאר חבריו של לואי " מה אתה עושה פה הוא שאל אותו" חזרנו כולנו ללונדון להתחיל לעבוד על האלבום החדש" אמר לו אך לא מביט פעם אחת אלי "אה טוב אחותי עבאה לגור אצלי לתקופה קצרה אז קפצנו לאכול" אמר אורי לחבר'ה לואי הביט בי כמה שניות אך מבטו הוסת ממני כאשר זאיין חברו מהלהקה קרה לו ושאל אותו מה השעה השעה היתה כבר ארבע אח"צ ואני "טוב מאוחר כבר כדאי שנלך יש לי מה לעשות" אמרתי לאורי מושכת אותו לבחוץ "חכי רגע לא אמרנו שלום אפילו" אמר "אין לי זמן אורי" אמרתי מנסה להסביר לו שאני צריכה להספיק לסדר את דברי בזמן שהסיבה האמיתית היא לא ליראות את לואי לאחר המקרה שגרשתי אותו מביתי באותו יום לאחר הנשיקה שפורסמה לא ראיתי אותו ודווקא עכשיו זה היה הוא שפגש אותי
חזרנו במהירות לבית של אורי "אני עולה למעלה לסדר ארד כשאסיים" אמרתי עולה למעלה ונועלת את חדרי
pov:לואי
"לואי אני יכול לשאול אותך משהו?" זאיין שאל בקול שקט שרק אני שמעתי "הרגע שאלת" הדבדחתי והוא צחקק "על מה אתם צוחקים?" שאל ליאם שיושב במושב הנהג "כלום" ענינו ביחד וכולם הביטו בנו לא מבינים "טוב תשאל" אמרתי לזאיין באותו הטון שהיה לו קודם "אתה בטוח שאחותו של חבר שלך היא מעריצה שנישקה אותך?או איזושהי שיכורה?" "מה כן אני די בטוח למה" אמרתי מגמגם טיפה בקולי " כי אתה ניראתה מאוד לא אתה ליידה לא הבטתה בה או דיברתם ביכלל נהיתה עצבני ויש עוד רשימה ארוכה" אמר מגחך "באמת?" שאלתי מתיישר במושב האחורי כאשר חשתי חוסר נוחות משטלת עלי "כן ואני יודע שתנסה להגן על עצמך ולהכחיש אבל באמת לו" אמר מניח את ידו על הברך שלי "אם אתה רוצה לדבר אני כאן" אמר והנהנתי בתגובה לכך "טוב הגענו לאולפן" ליאם אמר ויצאנו כולנו מהרכב לפני שנכנסנו לאולפן לקחתי נשימה ארוכה להירגע וניכנסנו לעבוד על האלבום החדש
השעה היתה מאוחרת סיימנו להקליט להיום ונסענו חזרה לבית
כשהגענו לבית כל אחד הלך לחדרו מבלי לדבר היינו מותשים לגמריי מהיום הזה ניכנסתי לחדרי ונכנס דרכומ לחדר האמבטיה הפרטי שלי פשטתי את בגדי אחרי שמיליתי את כל האמבטיה במיים רותחים נכינסתי לתוכה המחשבות בראשי על אלה החלו לרוץ מעניין אם היא ראתה את הראיון שלנו בו אמרתי שהיא סתאם מעריצה או שיכורה אני בטוח שהיא הולכת לכעוס עליי ובגלל הטעות הזו אני בכלל לא יודע אם היא תסלח לי אי פעם אבל אני החלטתי ובשביל להתרחק ממנה אני צריך ליגרום להלשנוא אותי יותר
אבל ההרגשה הזאת כ"כ כואבת לי וקשה שאני מרגיש שאני מתחרפן תכף
יצאתי מהאבמטיה אחרי מקלחת שלא הרגיע אותי בכלל הטעתפתי במגבת ומוציא את השסתום מהאמבטיה רואה את המערבולת שנוצרה את המערבולת שאני חש בתוכי היתי כ"כ מתוסכל יצאתי מחדר האמבטיה חזה אל חדרי נעמד מול הארון ומוציא תחתון בוקסר צמוד בצבע שחור עם פס אדום למעלה ומתיישב על המיטה בוהה בתיקרה עד שנישמעו דפיקות מבעד לתלת "כן?" אמרתי בקול צרוד מעט שנשבר עקב התסכול שאני מרגיש "אני יכול להיכנס?" שאל זאיין הנהנתי אליו והוא התיישב ליידי "לו גבר מה יש לך אני רואה שאתה מרחף אני מרגיש שיושב עליך מהוא תשתף אותי אני יכול לעזור" שוב ניסה זאיין לשכנע אותי לשתף אותו אך הפעם הסכמתי הרגשתי שאני חייב לשתף "וואו אחי אץה באמת מתוסבך" אמר זאיין מביט בי "חחח כן אה" אמרתי בצחוק מריר אך הפעם הרגשתי טוב יותר מכיוון ששיתפתי מישהו הרגשתי שהעול שהיה עלי ירד מעט הרגשתי בסדר עם עצמי כשזאיין אמר לי שעשיתי את הדבר הנכון שזה טוב גם לה וגם לי.
טוב הבטחתי להעלות פרק כשאני אסיים לילמוד ;) תגיבו:)
