את השעות בבית ספר העברתי כמעט את כולם עם אלה עד שהיא ממש עלתה למורה על העצבים ונשלחה הביתה והושעתה יום למחורת מסכנה הילדה את ההפסקה האחרונה בלעדיה ביליתי לבד בודדה בהיתחמקות משיחותיו שלואי ושלל תרוצים למה אני לא יכולה לדבר אני כל כך מבולבלת אני רוצה אותו אבל מפחדת מהיתרסקות נוספת שתשבור את ליבי לתמיד אני צריכה לומר לו את זה אנחנו צריכים לדבר בדיוק כשרציתי להתקשר אליו ולקבוע זמן לדבר הפעמון צלצל והשיעור האחרון התחיל ישבתי במקומי ופשוט בהיתי "אלה אולי תסבירי לנו מהיא מקבילית?" כן אני התעוררתי לשאלה במתמטיקה הכי לא מוכנה "מרובע בעל אממ...שכל שתי צלעות נגדיות שוות?!" עניתי "יופי אלה זה כל אחד בגן יודע אני צריך את החומר של יב מה שאמרתי עכשיו את בכלל הקשבת?" שאל מלגלג לא עניתי לו גלגלתי את עיניי בחוצפה והסתתי את מבטי ממנו המורה כל כך התרגז שכל השיעור שאל אותי והראש שלי החליט לשבות דווקא עכשיו "וואי המורה מספיק לא יודעת די להיטפל אלי!" אמרתי בצעקה "טוב גבירתי את ממש חצופה יחסית לתלמידה חדשה קיוויתי שתראי קצת כבוד!" דרש בחזרה קמתי ממקומי ממש אין לי כח למורה הזה ולשיעור הזה ויצאתי מהכיתה ומייד אחרי שמעתי עוד תריקת דלת הסתובבתי זה היה אלי הבאד בוי שלומד איתי בכיתה "וואו אלה סחתין על החוצפה" אמר מחמיא לי "עזוב אותי אין לי כח אליך" אמרתי ורציתי ללכת "את יודעת יחסית לחדשה את באמת חצופה" גלגלתי את עיניי לנוכח האירוניה שהוא עצמו חצוף יותר והוא צחק יצאנו מהמבנה והיתיישבתי על ספסל מאחורי בית ספר ואלי היה עוד ליידי מדליק סיגריה "מה הקטע שלך?"שאל בעצבים כשזרקתי את הסיגריה שלו מהפה על הרצפה "אל תעשן ליידי זה מסריח" אמרתי והוא צחק "מה מצחיק?" שאלתי עצבנית "תגידי ילדה את במחזור או משהו?" שאל צוחק ומרוב עצבים העפתי לו כפה "אוף איתך לא! פאקינג היה לי סיפו..." מפה לשם מצאתי את עצמי מרוב עצבים שופכת בפניו את כל הסיפור שלי עם כל התחסכול שהיה עצור בתוכי ואז התיישבתי על הספסל תופסת את ראשי בן ידי ובוכה "טוב..אממ..אף פעם לא ניחמתי מישהו בד"כ אני זה שגורם לאנשים לבכות..." אמר מלטף את גבי בצורות מעגליות "אני לא יודעת מה לעשות" התייפחתי "אני מרגיש כמו חברה טובה שלך" אמר לפתע מצחקק ואני הרמתי את מבטי אליו מגלגלת עיינים שהיו מלאות בדמעות "אופס סורי אחותי אני לא מהחנונים שעוזרים בדרך כלל לא כל זה קצת חדש שלי" אמר מצביע עלינו ומדבר על הסיטואציה שאנו שרויים בה הנהנתי והיתיישרתי "אבל את יודעת לפי דעתי כדאי לך להקשיב לאחיך!" אמר חד וחלק
*
"מה הפסקה לא למה אני מבטיח לא אפגע בך" לואי בכה אלי מתחנן "אני לא רוצה להפגע ממך ולרסק את ליבי כי אז היה קשה לי להשתקם אני צריכה עכשיו את הזמן מסתבר שאני עוד לא מרגישה מוכנה לכל זה אני מצטערת" אמרתי הוא פשוט יצא מהננדוס בו ניפגשנו בסערה ניכנס לרכב ונעלם מהאופק במהירות
נכנסתי לביתי עם חבילות גדולות של גלידה שאותה אני מתכוונת לאכול מול הטלוויזיה ממש ברגע זה
*
קמתי לבית הספר בחוסר חשק החלטתי ללכת ברגל לא היה איכפת לי אם אני יאחר או שאני אסתבך או משהו היתי מדוכאת עם אזניות באזניי מוזיקה בשיא הווליום התיק השחור שלי טלוי ברישול על כתף ימין צועדת לאט לכיוון בית הספר אחרי חצי שעה של הליכה איטית מתגלה לנגד עיניי שער הברזל המקיף את התיכון ניכנסתי מתהלכת בעצלתיים בחוסר רצון לעבר הכתה "כן ומה זה האיחור הזה?" שאלה סמאני המורה לצרפתית והורתה לי לסגור את הדלת ולחזור על עקבותי גלגלתי את עייני ותרקתי את הדלת החלטתי ללכת לשבת בספסל שישבתי בו אתמול בדרכי לספסל המחשבות על לואי שלא התקשר או שלח הודעה כלום התקיפו אותי
הרחתי ריח של סיגריות הרמתי טת מבטי מהרצפה רואה את אלי ועוד כמה מהשכבה מעשנים על יד הספסל עם כמה בקבוקי בירה בידיהם הסתובבתי ותיכננתי ללכת ואז בדיוק אלי בא בעקבותי הסתכלתי לאחור מביטה בו בהרמת גבה כתגובה הוא משליך את בדיל הסיגר מידו לאדמה ומרים את ידיו מראה לי שהוא לא מעשן ליידי ואז סובבתי שוב את מבטי מתקדמת לחצר הקידמית של בית הספר הריקה כמעט מתלמידים כשאלי מאחורי "אז??" שאל כשהיתיישבנו על ספסל הבטון בחצר "אז??" שאלתי גם אני "נו מה הוחלט בסוף?" שאל בהתענינות שלא אופיינית לו גם הוא הופתע מכך "לקחנו הפסקה" אמרתי הוא הביט בי מוזר "מה?" "הפסקה אלה וואו אחותי זו מילה אכזרית!" אמר מלגלג עליי הבטתי בו בכעס "פאקינג על מה אתה מדבר?" ''החוצפה שלך מוצאת חן בעיניי" גלגלתי את עייני "טוב אולי תסביר את עצמך?" "הפסקה זה פרידה קבועה ולא הפסקה ואז חוזרים" "מה אתה מבללבל לי ת'מוח?" "חחח אני מבלבל לך ת'מוח? אני מערב איתך שהלואי שלך פרש את זה בדיוק כמו שהסברתי לך" אמר ונעלם חזרה לחבריו כשהפעמון להפסקה צלצל וכל החצר התמלאה בתלמידים אך בכל זאת הרגשתי בודדה
אני מקווה שאהבתם תצביעו והכי חשוב תגיבו ;)
שבת שלום!!!
