ביום שלמחרת ידעתי שאני חייב להרים את עצמי ולצאת לסידורים. גיליתי שיש לי קצת כסף בחשבון הבנק ודאגתי לשלם את החשבונות שלי באיחור של חודשיים. לאחר מכן משכתי אלף דולר כדי שאוכל להחזיר אותם לג'ימי ולהוריד אותו ממני. למזלי, מוקדם יותר חיטטתי בדברים שלי בבית ומצאתי טלפון נייד שהיה שבור מעט במסך, אך הוא עבד וזה חסך לי את הכסף בקניית מכשיר חדש. לא הופתעתי כשאיתרתי שם את מספר הטלפון של ג'ולי, ולמרות שהאצבע שלי ריחפה עשרות פעמים מעל לחצן החיוג, חששתי להתקשר אליה אחרי שגיליתי את האמת. לא ניתן לתאר עד כמה התביישתי בעצמי.
צעדתי בעייפות לעבר ביתי וחשבתי על כך שהגיע הזמן שאנקה קצת. אמש כל המצב שהייתי בו מנע ממני לעשות את זה והכל נשאר מלוכלך ושבור על הרצפה כפי שהיה. לפתע חריקת גלגלים רועמת שנשמעה משמאלי משכה את תשומת ליבי ואני פניתי להביט ברכב שעצר לידי. החלון המושחר נפתח ובחור בעל עיניים בהירות וסנטר מחודד הביט בי.
"כנס לרכב." הוא ציווה עליי.
"מה אתה צריך?"
"תשתוק ותכנס לרכב." נבח. נשכתי את שפתי ועמדתי שם מספר שניות, מתלבט מה עליי לעשות. לבסוף עשיתי כדבריו ונכנסתי לתוך הרכב. אתמול ג'ימי סיפר לי על האמיליו הזה, וידעתי שאם אני לא אעשה את מה שהבן אדם הזה אומר לי, ככל הנראה אני רק אסבך את עצמי יותר. עשיתי דברים לא טובים בחיים הקודמים שלי וכעת אין לי ברירה אלא לקחת עליהם אחריות.
נסענו כרבע שעה בשתיקה מוחלטת, אך בכל פעם שהבטתי במראה הקדמית ראיתי שהבחור שנהג שולח אליי מבטים עצבניים. לבסוף נכנסנו לשכונה צרה עם בתי קרקע ועצרנו מול אחד מהם. הבחור הלא מוכר היה הראשון לצאת ואני אחריו. הוא החל להוביל אותי לתוך הבית ואני נשמתי עמוקות, מכין את עצמי למי שאני הולך לראות. עוד מהכניסה לדלת הצלחתי לחוש בריחות לא נעימים שהגיעו מתוך הבית. נכנסנו לבית אפוף עשן ומבולגן מעט.
"אמיליו, הבאתי אותו." הבחור שלידי צעק לעבר המטבח. לאחר מספר שניות בחור בעל חזות לטינית יצא משם כשהוא מחזיק בג'וינט בין אצבעותיו ונושף עשן מפיו.
"שב." הוא הצביע על הספה. בלעתי את רוקי והתקדמתי לעבר הספה, מתיישב עליה בזהירות. מהמקום בו ישבתי קיבלתי נקודת צפייה למטבח וראיתי שם שולחן קטן שסביבו ישבו בחורות ועמלו על דבר מה. אריזת סמים. הוא התהלך והתיישב מולי, מביט בי במבט חמור. "אז מה, האריס? ברוכים השבים."
"תודה." השבתי בשקט, תוהה כיצד עליי לגשת לעניין ולהסביר לו שאני לא זוכר שום דבר.
"שמעתי שאיבדת את הזיכרון שלך." הוא הרים את סנטרו ובחן אותי. הבנתי שהחבר שלי, ג'ימי, כבר הספיק לעשות את העבודה בשבילי.
"זה נכון."
"אז מה אנחנו עושים עכשיו?"
"תקשיב, אני יודע שאני חייב לך סכום גדול של כסף, אבל כרגע אין לי את הסכום הזה." ניסיתי לדבר אליו בהיגיון.
YOU ARE READING
אמנזיה
Mystery / Thrillerמה קורה כשאדם מתעורר מתרדמת של שלושה שבועות ומגלה שאף אחד, אבל אף אחד, לא חיפש אותו? זה מה שקרה לברנדון האריס בן העשרים ושש. הוא מתעורר לילה אחד בבית החולים כשהוא לא זוכר מי הוא ומה קרה לו. וכשהוא מגלה שאף אחד לא הגיע לבקר אותו, הוא מתחיל לתהות איז...
