אמנזיה

פרק 25 - טיפות דם

בבוקר חג המולד התעוררתי בביתה של לורן, אחרי שאמש ההורים שלה שכנעו אותי להישאר ולאכול עם המשפחה ארוחת בוקר חגיגית. ניסיתי לסרב בנימוס, אך אביה של לורן, שהיה מעט שתוי יש לציין, יחד עם כל האחים והאחיות - הלכו על הכל עד שלא נותרה לי ברירה אלא להסכים. שפשפתי את עיניי והרמתי מעט את ראשי - ליאו, שהציע לי ללון בחדרו ואפילו השאיל לי את בגדיו, לא היה. קמתי מהמיטה באיטיות והתהלכתי לעבר החלון, נדהם מהנוף שנשקף מבחוץ. הכל היה לבן ויחד עם הקישוטים שעיטרו את כל הבתים בשכונה זה היה כמעט קסום. 

"בוקר טוב, גבר." שמעתי את קולו של ליאו מאחוריי. 

"היי." הסתובבתי אליו. "בוקר טוב." 

"איך ישנת?" 

"אה," הנחתי את ידי על עורפי. "האמת שבסדר גמור. תודה." 

"יופי, הבאתי לך מברשת שיניים חדשה." הוא התקרב והניח על השידה מברשת שיניים ירוקה שמשכה את תשומת ליבי לרגע משום שזה היה צבעה של מברשת השיניים בה השתמשה ג'ולי בבית החולים. "הארוחה תהיה מוכנה בקרוב, כך שאתה מוזמן לרדת כשתהיה מוכן." 

רעש רב החל להישמע מחוץ לחדר - מהסוג שמראה על שמחת חיים בתוך הבית, ואני תהיתי כיצד זה לגדול עם חמישה אחים. יום אחד כאן כבר הראה לי עד כמה זה יכול להיות שמח. כמובן שאי אפשר לעבור את זה בלי ריבים, אך אני די בטוח שזה עדיף מאשר לחיות בתור בן אדם בודד ויתום. ריח של בישולים מילא את הבית ועל אף שאתמול דחפו לי כל כך הרבה אוכל שגרם לי להיות בטוח בכך שלא אוכל במשך החודשיים הקרובים, להפתעתי הבטן שלי הביעה עניין. 

"ברנדון!" אמה של לורן קידמה את פניי כשירדתי למטה. "בוקר טוב! איך ישנת? היה לך נוח? השמיכות הספיקו לך?" היא המטירה עליי שלל שאלות. 

"כן. תודה רבה, גברת פורטר. הכל היה נפלא." חייכתי אליה. למען האמת אפילו היה לי הרבה יותר קל להירדם בידיעה שאני נמצא בבית מלא באנשים. 

ארוחת הבוקר עברה כמעט בדיוק כמו ארוחת הערב. הרבה צחוק מילא את השולחן, דיבורים ושמחה. אחרי שסיימנו לאכול הודיתי לכולם על כך שנתנו לי לבלות חג נהדר בחיק משפחתם ועזבתי לביתי. כשלורן ליוותה אותי אל הדלת, קבענו להיפגש למחרת באחד מבתי הקפה בעיר. בדרך חזרה לביתי כל השמחה שחשתי בביתה של לורן נעלמה והמחשבות שוב חזרו להתרוצץ בראשי. הרגשתי שאני רוצה רק את ג'ולי, אך היא - ובצדק - כבר המשיכה הלאה. אחרי הכל, מגיע לה מישהו הרבה יותר טוב ממני. ובו זמנית חשבתי על לורן שכה מתאמצת לשמח אותי ותהיתי האם עליי לספר לה את האמת על חיי. רגשות האשם וייסורי המצפון על כל מה שעשיתי לג'ולי לא עזבו אותי ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי האם בכלל מגיע לי להיות מאושר או שאולי בעצם מגיע לי להיות לבד לנצח. 

הדבר הראשון שעשיתי ברגע שנכנסתי לביתי - זה מקלחת חמה. עם כל היופי, הקור בחוץ היה מקפיא. עצמתי את עיניי ונתתי למים הרותחים לשטוף ולצרוב את גופי במחשבה שאולי זה יקל עליי ואולי ולו במעט ירפא את הקור שאני חש בתוכי. פקחתי את עיניי ורציתי להושיט את ידי לעבר השמפו של ג'ולי שעדיין נשאר שם כשלפתע הבחנתי בטיפות דם קטנות על רצפת המקלחון.