היי, אני יודעת שלא העליתי בסיפור הזה למעלה משנה. למען האמת, אני לא בטוחה כלל שאמשיך אותו, אבל אני שמחה לבשר לכם שהעליתי סיפור חדש למשתמש שלי, והוא גמור. יש שם את כל הפרקים כבר!
אז מי מכם שהתחבר לכתיבה שלי - אם אני גאה בו בעצמי אני בטוחה שגם אתם תמצאו את המקום לאהוב אותו.
כדי להקל עליכם הבאתי לכאן את התקציר שלו:
שם הסיפור: את הצעקה
תקציר:
לא את כל המילים יכולות השפתיים לבטא ולא כל צעקה קולה נשמע.
שותפתה לחדר של אמנדה מתחלפת בריבקה: שם שכיח למדי, עוד בלתי-נראית מהשכבה. אבל מה היא כבר יודעת? האם השקט שלה נובע מהעובדה שאין לה מה לומר? או שאולי אם תביט מעבר למעטה הדממה תוכל לראות את הצעקה?
סיפורן של אמנדה וריבקה משקף מציאות של נשים וגברים רבים סביבנו, שמעבר לפנים השלוות והחיוך מסתירים סיפור שונה בתכלית - כל אחד והצעקה האישית שלו.
~~~
מקווה שתקראו ותאהבו,
Writair.
YOU ARE READING
מי היה מאמין?
Teen Fictionתמיד כשרוצים לכתוב סיפור או קטע, כל הבעיה היא למצוא מאיפה להתחיל. העלילה כבר בראש, האירועים, הדמויות, הרגשות, אבל קשה למצוא ולהגדיר את המילה הראשונה. את המשפט הראשון. את הפתיחה. הסיפור הזה הוא לא עוד סתם סיפור - אני מקווה - הסיפור הזה הוא חיים. חיים...
