פרק 25

360 17 2
                                    

את הפרק הזה אני כותבת.

אני רוצה שכשתקראו את הפרק, גם אם זה קשה, תדמיינו שאתם צופים במחזה הזה. ותחשבו מה הייתם עושים, תחשבו כאילו זה קורה לכם או למישהו אחר, אתם צופים בזה!

תרגישו כאילו זה במציאות, חשוב לי שתבינו את זה

וזה כמה מקרים קשים ביחד! מה אתם הייתם עושים?תגיבו בתגובות:)))

ואשמח לדעות, תגובות, והצבעות\!

ורוצו לקרוא את אהבה מתעללת!((:

_______________________________________________

נקודת מבט נוי -(הילדה)

אני מבחינה בפנים הזועמות של אופק לאחר הסטירה המצלצלת, החזקה, והקולחת שנתתי לו. 

אני לא יודעת מה הוא ייעשה עכשיו,

אבל אני יודעת דבר אחד, שמצד אחד זה הגיע לו, ומצד שני עשיתי טעות.

אבל הוא דרש את הסטירה הזאת,

אף אחד לא יזלזל בי!

______________________________________

אופק מתקרב לעברי,

וצועק.: ''אני לא ארביץ לך על הסטירה הזאת,

אני אעשה דבר יותר גרוע מיזה, אז תתכוונני.

וסתם שאלה. '' יש לך משפחה נכון? רק רציתי להיות בטוח'' הוא אמר בחיוך ערמומי 

אבל רק לבינתיים, החלטתי משהו.

''תקשיבו טוב! בכל פעם שתראו את הילדה הזאת, תדאגו לקלל אותה, להתעלל בה, להרביץ לה וכל דבר אפשרי! גם בנים וגם בנות,

ומי שלא ייעשה את זה, ייצטרף אליה וייסבול אף יותר ממנה'' הוא צעק בקולי קולות, ומיד הסתובב,.

''ממחר מתחילים, אז תהיה לך שנת לימודים נפלאה, ומהנה, ובמילים אחרות, ''שנה של סבל. '' הוא אומר בצחקוק, ומסתובב

''כולם יכולים ללכת'' הוא צועק והולך משם.

_____________________________________________________________

''משפחה? למה הוא מתכוון?בבקשה שזה לא מה שאני חושבת שזה.

אני אפרק אותו! הוא לא ייעז!!

אבל מה אעשה עכשיו? בכל פעם כשייראו אותי התעללו ביי?!

ואם לא ייעשו זאת, הם ייסבלו ויותר קשה ממני! מה אעשה ?!!|

התחלתי לבכות,

ישר ברחתי מבית ספר ונסעתי באוטו שלי לים, לשם אני תמיד נוסעת כשאני עצובה,עצבנית או נסערת.

אני פשוט לא יודעת מה לעשות.

כבר הרבה זמן אני בבית ספר הזה\ איך זה שעד עכשיו לא פגשתי אותו ואני לא יודעת מי זה?!

הערס שליי ♥♥Where stories live. Discover now