הערס שליי ♥♥

פרק 37

# אזהרה- יהיו כמה קטעים לא נעימים(תדלגו אם יהיה קשה)

תקשיבו בכיתע בפרק הזה
הוא אכזרי
ספרו לע אם בכיתםם

וגם צחקתי מהחירפונים של אופק ומהאיומים והקללות המצחיקות והמוזרות של נוי
גם אתם צחקתם?

פרקקקק ארוךךך ממש!

3000 מילים! במיוחד בשבילכם כתבתי מלאא

אבל לא עברתי על זה,לא נורא.

יש מטרה למטה, תעברו אותה ואמשיך!

פרק פסיכופתיייייייי

אמרתי לכם שיהיה מלא אקשן

תקללו את אופק כמה שבא לכם

תצביעו לפרק

ותגיבו דעותתתתת♥♥♥

_______________________________________________

''מי זאת ! דבר כבר או שהיא מחוסלת '' דוד שלי מאיים

''דוד עליי לא מאיימים ואתה יודע את זה! זה לא עיניינך מי זאת, אבל אם אתה כל כך רוצה לדעת, זאת אמא של ילדה שאני שונא ופקדתי על השומרים שלי להביא את שתיהן לפה,

ואני אגרום לשתיהן לסבול , '' הסברתי בעצבים,

''אופק? אתה מוכן להסביר לי מה הבעיה שלך,למה לזהם את המחסן שלי בגלל ילדה שאתה שונא?!''

תקרע אותה או משהו,

אבל למה דווקא במחסן שלי?! תעשה מה שבאלך , זה לא מעניין אותי, כל עוד זה לא בשטח שלי.

''ומה היא כבר עשתה לך?'' הוא שואל ואני צוחק

''עצם קיומה , מעצבן אותי. היא סתם ילדה חנונית ומעצבנת בבית ספר שלנו,

ושום דבר לא מפחיד אותה, לכן פקדתי לחטוף את אמא שלה ולהביא אותה לכאן '' הסברתי והוא צחק.

''אופק, אתה יודע שאין בעולם הזה אדם לא מפחד ממשהו, ברגע שייעבירו אותה עינויים תאמין לי היא תפחד, כל דבר שנשעשה לה, ייגרום לה לשקשק ולרעוד מרוב פחד. '' דוד שלי מסביר

''לילדה הזאת לא אכפת למות, תאמין לי, ניסיתי.'' אני מסביר והוא צוחק

''טוב, אז אני אשאר כאן, לצפות במחזה הזה,

אני רוצה לצפות ביורש שלי בפעולה, ולהתגאות בו. '' דוד שלי אומר בחיוך

ואני עוד שנייה דופק את הראש שלי בקיר

האמא מקשיבה לשיחה שלנו עד כשאנחנו מסיימים אותה היא צורחת פתאום

''תשתיקו אותה וקחו את אמא שלה לחדר העינויים ותרסקו לה תעצמות '' דוד שלי פוקד ואני מתעצבן

''דוד! זה לא מה שתיכננתי! אתה תבין!

''אל תעשו את זה, קחו אותה במקום לצינוק!'' אני פוקד והם עושים זאת .