הערס שליי ♥♥

פרק 36

(אזהרהההה , יהיה פה כמה קטעים קשים '' (מי שקשה לו שייגיד לי, לא להפסיק לקרוא1 זה סיפור מהמם)

תצביעו לפרק

ותגיבו!

יש מטרה למטה, כשתעברו אותה,אמשיך! 2198 מילים!! ולכו לקרוא תסיפור שלי :אהבה מתעללת)

________________________________________________________________________________

אופק ואביאל עומדים אחד ליד השני

ושומרים לצידם

בעוד אני , הנערה ושאר האסירים הנראים זוועת עולם , עומדים בשלשלאות, חלקנו ערומים, חלקנו נוטפים דם, חלקנו עם סימנים כחולים ואדומים, עם גוף מלא בחבלות, וסימנים ושפטי דם

עומדים בתור בבכי קורע לב. בכי שוטף , עמידה עקומה, אבל השומרים דואגים שהעמידה תהיה יציבה.

קשה לעמוד זקוף עם כל הכאב האיום, ולהם לא אכפת, הם מתעקשים שנעמוד ישר וזקוף כייאה.

אנחנו שכבר הרמנו יידיים, ומרגישים אפוסי וחסרת כוחות,

עושים כרצונם. ושמחים לקראת החיסול שייבוא. 

''אדוני! '' בוא, האסירים מחכים. '' השומרים צועקים כשהם מבחינים באופק.

''חבורה של סתומים! מה זה?!! אמרתי להם לדאוג שהמחסן נקי!הורתי שתחסלו את כל האסירים! למה הם עדיין חיים?!!! תחסלו אותם מיד! '' אופק צורח בעצבים.

איזה כיף לו נכון? הוא יכול להתייחס כרצונו לבירונים שמסוגלים לקרוע אותו, כרצונו! לצרוח עליהם, לקלל אותם, לאיים עליהם. והכול בגלל מה? בגלל שהוא ממשפחת מאפיה. 

מדהים. כי אם זה היה ילד אחר- מזמן הם כבר היו שוחטים אותו

הם פי מיליון יותר חזקים ממנו

הוא בסך הכול ילד,נער עדיין. הם כבר מבוגרים, וחזקים. בירונים.

וממה אני הכי בהלם?! מכך שהוא כזה חסר רגשות, ואכזרי. לחסל אותם אה? כאילו זה משחק. כאילו למילה לחסל ולמילה מוות אין משמעות.

והכי מצחיק שהוא אשכרה קרא להם מטומטמים. חח.

''כן אדוני. מצטערים'' הם עונים בגימגום , וזה הצחיק אותי.

גיחכתי קצת.

''מה את צוחקת יא בת של זןנה?!'' אחד השומרים צורח.

''תשתוק יא מזדיין אני אצחק כמה שבאלי'' עניתי לו והמשכתי לצחוק.

מה כבר יש לי להפסיד? הם ממילא עומדים לחסל אותי.

אז הגיע הזמן שלפחות אענה להם. 

''מה זה?'' אחד השומרים צורח, ומתקדם לעברי ומושך את שיערי בחוזקה ודוחק אותי לרצפה.

''דיי! עזוב זה כואבב'' אני צורחת, והוא מרים אותי מהשיער , הוא מושך בו בחוזקה, 

''את תהיי הראשונה לחיסול, אבל נחסל אותך בדרך שונה. דרך ייחודית'' הם אומרים בצחקוק מרושע, ואופק ואביאל עומדים וצופים.