BOSTON

בוסטון\BOSTON פרק 1

זה היה עוד לילה קר בבוסטון, הרוחות נשבו והריחו את בואו של החורף הקרוב.
הייתי ברדכי לעבודה כברמנית, במרחק של רחוב אחד מבית דודיי.
הלכתי במדרכה עטופה בבגדים חמים, כשחלפו על פניי עוד ועוד אנשים שמיהרו
להגיע למקום מסתור כי הגשם שוב החל לרדת.
הגעתי לבוסטון מישראל, בכדי ללמוד רפואה באוניברסיטת הרווארד שבקיימברידג'.
הייתי תלמידה מצטיינת בתיכון בישראל, והאנגלית שלי עלתה על כולם.
כשסיימתי את לימודי בתיכון, הצבא ההישראלי לא רצה לגייס אותי מכיוון
שיש לי אלרגיה לאגוזים, הם מפחדים שאחטוף אלרגיה באמצע הבסיס, אז החליטו לשחרר אותי.
ראיתי את זה כאופציה טובה בשביל ללכת ללמוד מוקדם מהצפוי את מה שתמיד חלמתי ללמוד, וזה רפואה.
לקח לי שנה לסדר את כל הפרטים, איפה אגור ואיפה אלמד ומסמכים כללים בנוגע להעברה. אבל בסופו של דבר
עברה שנה אם לא יותר מאז שצבא ישראל דחה את גיוסי וכיום עברתי לבוסטון כשהשארתי את כל חבריי ומשפחתי
שם בישראל, ועברתי לגור אצל דודיי שמאז ומתמיד היו כאן.
הם קיבלו אותי ביידים פתוחות למשפחתם הקטנה כאן בבוסטון, ושמחתי להתחיל בחיים חדשים.
''נטלי'' פגש אותי בכניסה לפאב הבוס שלי - ג'יימס.
''מצטערת על האיחור'' נכנסתי בזמן שהורדתי את הג'קט הרטוב מעלי.
השגתי את העבודה הזו לאחר כחודשיים משהותי בבוסטון.
הייתי צריכה הכנסה כלכלית מהצד שלי, לא יכלתי לזרוק על דודיי
עוד הוצאה כספית. דוד שלי, שהוא אחיו של אבי עזר לי וסידר לי את העבודה הזו.
זו לא עבודת החלומות, אבל זה בנתיים מספיק בשביל לעזור להם בהוצאות כספיות ובמעט מהמימון של הלימודים.
''זה בסדר שאיחרת, חלש היום ממילא. לכי תתייבשי בחדר האחורי ותתחילי את המשמרת.'' אמר ג'יימס.
עשיתי כדבריו והלכתי לחדר האחורי, תליתי את הג'קט על אחד מהכיסאות שהיו בחדר האחורי, בשביל שהתייבש כראוי.
''קשה החורף בבוסטון, אה?'' צחק עלי אמט.
הוא חושב שבישראל אין גשם, כשאומרים לו ישראל הוא רואה מדבר חול ענקי.
''שתדע שגם בישראל קר, במיוחד בצפון הארץ. היו ימים שהייתי רצה מהבית ספר שלי
לאוטובוס בתקווה להשאר יבשה - זה אף פעם לא הצליח לי.'' הסברתי.
''לא שמעת על המקל הזה שקוראים לו מטריה?'' התבדח.
''אני שונאת מטריות, הן תמיד מתקפלות ונשברות עם הרוחות'' נאנחתי.
''לי אף פעם לא נשברה מטריה'' אמר אמט והוסיף ''את פשוט נזק.''
גיחכתי לו בציניות.
הלכתי אל מאחורי הבר וניקיתי מסביב לכיור, הכל היה רטוב ממים ומעט אלכוהול שנשפך.
''אשמח אם תוכל לנקות אחריך מדיי פעם'' רטנתי על אמט.
''אני תמיד מנקה'' השיב אמט.
''אתה תמיד מלכלך''
אמט נאנח וחייך ולאחר מכן חזר לחדר האחורי.

אמט אלוף בלהוציא את כל העצבים שאני צוברת בכל היום.
אם הייתה תחרות על זה, הוא כנראה היה מנצח.
לא מזמן חגגתי את יום הולדתי ה19, ובלונים היו עדיין זרוקים מתחת לדלפק בבר.
אני הכי בוגרת בשכבה שלי בישראל.
ותמיד היה פער גילאים ביני לבין השכבה שלי, אך מעולם לא נשארתי כיתה.
שזה היה מעט מוזר, אך הסתגלתי לזה.