BOSTON

בוסטון/Boston פרק 8

הלכתי אל הבר והחיוך שלי היה מאוזן לאוזן.
''מה החיוך?'' שאלה אותי סמנתה.
''כלום'' אמרתי.
''יש סיכוי שזה קשור לנשיקה שכרגע קרתה כאן בחוץ?'' שאלה סמנתה ברטוריות.
הלב שלי התכווץ, כל מה שאני עושה בזמן האחרון זה רק לפגוע באנשים, אני בן אדם רע. התמרמרתי עם עצמי.

**

''את יצאת החוצה?'' שאלתי.
''רציתי לשאול איפה שמת את הפותחן של הבירות'' אמרה סמנתה.
''אני מצטערת'' אמרתי.
סמנתה תפסה את היד שלי ולקחה אותי לחדר האחורי ''מה מצטערת? מפגרת'' אמרה וחיבקה אותי.
''סוף סוף זה קרה!'' היא הריע.
''רגע מה'' הייתי נורא מבולבלת מהמצב. ''את לא כועסת?'' שאלתי.
''למה שאכעס?'' שאלה אותי.
''כי את היית בעניין שלו'' אמרתי.
''נכון. אבל הוא אמר לי בפרוש שאני לא הטעם שלו.
אז לפחות את תפסת אותו'' אמרה סמנתה.
את האמת חשבתי שהיא תתעצבן ותכעס, אם ידעתי שהיא תגיב ככה הייתי מספרת לה כבר מזמן הכל.
''אז לא תכעסי אם אגיד לך שזו לא הנשיקה הראשונה שלנו?''
סמנתה נעצרה והורידה את החיוך שלה, התחלתי להלחץ מעט שאולי היא תכעס הפעם באמת.
''למה לא סיפרת לי?'' שאלה אותי.
''פחדתי שתכעסי''
''אוי את סתומה'' אמרה סמנתה והמשיכה ''זה בסדר שהוא לא רוצה אותי, זה לא באמת הפריע לי. פעם הבאה ספרי לי מייד''
שמחתי שזו הייתה התגובה שלה.

**

ביום שלמחרת התעוררתי בשתיים עשרה בצהרים הייתי המומה שבשעה כזו התעוררתי, כי בדרך כלל אני קמה יחסית מוקדם יותר.
ירדתי לסלון לאחר צחצוח שינים קפדני.
שרה, טיילור ומתיו ישבו בסלון.
''בוקר טוב'' אמרתי
''בוקר טוב'' מתיו החזיר בשם כולם.
''היום אין פנקייקים'' אמרה שרה ומבחינתי זה היה שינוי ענק.
''קרה משהו, טיילור חולה?'' שאלתי וצחקתי מעט.
''אני לא חולה'' אמר טיילור.
''אני מריחה 'אבל' באוויר'' אמרתי
''אבל נמאס לי מפנקייקים'' אמרה שרה.
''מבינה אותך'' אמרתי והצטרפתי אליהם בספה.
''אני צריכה ללכת לעבודה'' אמרה שרה.
''כן, אני אבוא איתך. יש לנו המון ניירת היום'' אמר טיילור וקם יחד עם שרה מהספה ושניהם עזבו אותנו לבדנו.
''אז.. אתה חוזר לגור כאן עד סוף החופש שלך?'' שאלתי.
''בהחלט'' אמר והוסיף ''אני רוצה שנצא לדייט''.
את האמת שלא ציפיתי לזה כרגע.
''אתה מזמין אותי לדייט או סתם אומר מה אתה רוצה לעשות בעתיד?''
מתיו צחק ואמר ''אני מזמין אותך לדייט''.
''אני מסכימה לדייט''
''לפני הדייט, תרצי לבוא איתי להורים שלי?'' שאל.
''אתה בטוח שאתה רוצה אותי שם?''
''אני בטוח''. אמר.
''אז כמובן שאבוא אם תרצה''
אני שמחה שהוא החליט ללכת לדבר איתם, זה הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות לעצמו כרגע.

מתיו קם והושיט את ידו לכיווני.
לא הבנתי למה עשה זאת אך זרמתי איתו ונתתי לו את ידי, הוא משך אותי לעמידה והתחיל ללכת לכיוון היציאה.
''לאן?'' שאלתי.
''להורים שלי'' אמר.
''עכשיו?'' לא ציפיתי ממנו שנלך כל כך מוקדם אליהם, אבל היה לי הגיוני לחשוב שהוא פשוט רצה לסיים עם זה מהר.
מתיו לא ענה לפליאה שלי.
מכיוון שטיילור ושרה לקחו את המכונית הצטרכנו ללכת ברגל אל בית הוריו.
הדרך לא הייתה ארוכה אך הרגישה נצח, הרגשתי שמתיו היה לחוץ מהפגישה עם הוריו ולא דיבר כל  הדרך אליהם.
הוא היה מתוח ונראה כאילו מחשבות מציפות אותו.
''איך להתחיל?'' שאל אותי בזמן שעמדנו מתחת למרפסת הכניסה.
''תתחיל בלעלות במדרגות ולדפוק בדלת'' אמרתי.
הוא הנהנן לחיוב ושם רגל אחת על המדרגה והוריד חזרה אל המדרכה.
''ואם הם לא ירצו לדבר איתי?''
''הם ירצו מתיו, לך כבר''
דחפתי את מתיו אל המדרגה הראשונה ועל המדרגה השניה הוא פסח ודילג ישר למדרגה השלישית.
הוא עמד בפתח הדלת וכיווץ את ידו לאגרוף הוא בא לדפוק בדלת אך נראה שלא היה מסוגל לזה.
''אעזור לך'' אמרתי לו ועליתי את שלושת המדרגות.
תפסתי באגרופו ותקתקנו יחדיו שלושה פעמים בדלת העשויה עץ.
הורדנו ידיים וחיכינו למענה כלשהו.
אך אף אחד לא ענה במשך חצי דקה.
''עזבי כנראה אף אחד לא בבית'' מתיו ירד את שלושת המדרגות חזרה אל המדרכה.
''למה אתה מוותר כל כך מהר?'' שאלתי אותו.
''כי זה חסר טעם מכתחילה'' אמר.
ירדתי אליו ונאנחתי, עד שסוף סוף הוא החליט לבוא לדבר איתם הם לא בבית.
פנינו ללכת ובדיוק נכנסה מכונית אל השביל גישה לחצר.
זו הייתה אישה מעט מבוגרת אך נראת טוב יחסית לנראות גילה.
שערה היה שחור כמו פחם בדיוק כמו זה של מתיו.
הבטתי במתיו בזמן שהביט באותה אישה שבדיוק יצאה מרכבה.
היא הביטה במתיו בזמן שפתחה את תא המטען של רכבה והוציאה משם שקיות סופר.
מתיו היסס לרגע אך התעשת על עצמו ואלך לעזור לה להרים כמה שקיות.
היא נתנה לו לקחת כמה שקיות ולא אמרה אפילו לא מילה אחת.
לקחתי גם אני את שאר השקיות שנשארו וסגרתי את תא המטען והלכתי אל דלת הכניסה עם שלושה שקיות סופר.
כשהגעתי לכניסה ראיתי את אותה האישה שהבנתי כבר שזו כנראה אימו מחבקת את מתיו כל כך חזק שעוד שניה עיינו יצאו מהמקום.
''אני מצטערת'' אמרה.
מתיו הרפה את החיבוק והביט בה במבט מבולבל.
הרגשתי צורך ללכת, מכיוון שאולי לא אהיה קשורה לשיחה ביניהם.
פניתי ללכת בשקט אך מתיו תפס אותי עומדת ללכת ''זו נטלי'' הציג אותי בפניי אימו.
''נעים להכיר נטלי'' אמרה אימו.
חייכתי אליה ברכות.
''למה את עומדת בכניסה? בואי הכנסי פנימה. אכין לכולנו תה וקפה, יש העדפות?'' שאלה ולקחה כמה שקיות סופר והובילה אותנו לכיוון המטבח.
הנחנו את שקיות הסופר שהרמנו שוב על הריצפה ''קפה'' אמר מתיו. ''אשמח לתה'' אמרתי.
היא הוציאה שלושה כוסות מארון הכוסות.
לכו שבו ואגיש לכם את זה בעוד כמה דקות.
מתיו לקח את ידי והוביל אותי אל הסלון, הסלון לא היה גדול במיוחד והספה הייתה עשויה עור בצבע בז'.
ובדיוק שבאנו להתיישב אדם מבוגר הנראה בגילה של אימו נכנס אל ביתם.

הוא סגר את הדלת בעוד עומד ובוהה במתיו.
''מה אתה עושה כאן?'' שאל המבוגר שנכנס הרגע.
''היי אבא.'' אמר מתיו בלי לענות על שאלתו. הסתכלתי על מתיו ולאחר מכן על אביו, הדמיון בניהם היה כל כך ברור.
לפחות עכשיו אני יודעת איך יראה מתיו בעוד כמה שנים מהיום.
''מי נתן לכם להכנס?'' שאל אביו.
''אמא.'' ענה.
פחדתי קצת ממה שאבא שלו יגיד לאמא שלו על זה שהיא נתנה לנו להכנס, הפרצוף שלו לא היה כל כך שמח
שראה אותנו בסלון שלו.
הוא הלך לכיוון המטבח ואז התחלתי
לשמוע צעקות מהמטבח, הצעקות לא היו ברורות לאוזן אבל היו ברורות להבנה.
ידעתי בדיוק על מה הם רבים.
''בואי נלך'' אמר מתיו וקם מהספה.
''אבל אתה כבר כאן, ואמא שלך שמחה שבאת'' לא רציתי שהוא ילך, רק כי אבא שלו לא מוכן לקבל את זה שהבן שלו משרת בצבא.
''אני לא רוצה את כל הריבים האלה על הראש שלי, לא היינו צריכים לבוא''
אני הבנתי אותו, ולמרות שלא רציתי שילך קמתי מהספה והלכנו לכיוון הדלת.
לא רציתי לריב שוב עם מתיו, ועל אותו נושא.
''לאן אתם הולכים עוד לא שתיתם את התה והקפה שלכם'' אמרה אמא שלו שיצאה מהמטבח עם מגש ועליו מונחות שלושה כוסות.
''מצטער אמא, לא רציתי לגרום לך ולאבא לריב. אנחנו נלך'' אמר מתיו.
''הכל בסדר מתיו, בואו שבו. אני ואבא נשלים אל תדאג לזה'' אמרה אימו.
מתיו השתכנע וחזר לשבת בספה, הלכתי וישבתי ליידו.
''את החברה שלו?'' שאלה אותי אמא שלו.
''לא'' עניתי ובייחד איתי ענה מתיו שאמר ''כן''.
''היום הדייט הראשון'' צחק מתיו.
''תפסת לעצמך את הבן אדם הכי מדהים שתכירי'' אמרה אימו.
חייכתי והסתכלתי על מתיו, אני חושבת שהיא צודקת.
''איך הכרתם?'' שאלה.
''היא האחיינית של טיילור ווקר'' ענה לה מתיו.
''המפקד שלך?''
''המפקד לשעבר, כן.''
הסתכלתי הצידה בזמן ששוחחו ביניהם.
היו הרבה תמונות על המדפים ועל הקירות, החלטתי לקום ולהסתכל מקרוב יותר.
באחת התמונות ראיתי תמונה משפחתית שלהם, מתיו היה אולי צעיר יותר בשנתיים שלוש באותה תמונה.
היא צולמה בקיץ אפשר לראות זאת בוודאות מפני שהיא צולמה על שפת הים.
''אני אלך לשירותים רגע ברשותך''אמרה אימו והלכה.
המשכתי להסתכל על עוד כמה תמונות ונתקלתי בתמונה של ילד בן 8 לפחות משחק בשלג.
לפתע ראיתי יד משתחלת לעבר התמונה, והפך את התמונה כך שלא יכלתי לראות אותה יותר.
''אלה תמונות שעדיף לא לראות'' אמר מתיו.
''היית ילד מאוד חמוד'' אמרתי לו והסתכלתי על עוד תמונות.
נתקלתי בעוד תמונה של מתיו עם נערה יפיפיה.
עייניה היו אפורות ושערה היה שטני.
''מי זאת?'' שאלתי.
עיינו התעצבו שראו את אותה התמונה.
''החברה שהייתה לי בתיכון'' אמר והמשיך. ''היא נפטרה בשנה האחרונה ללימודים.''
''אני מצטערת לשמוע בשבילך''
''זה בסדר. בואי נשב'' אמר מתיו ולקח את ידי והתיישבנו בספה.
אימו חזרה והתיישבה איתנו בספה.
שוחחנו איתה במשך חצי שעה או שעה, איבדתי את קצב הזמן כאן.

**

חיכיתי למתיו במדרכה בזמן שנפרד מאימו לשלום.
הוא חיבק אותה, ירד במדרגות והלך לכיווני.
''תודה נטלי'' אמר בזמן שהתחלנו ללכת ונופפתי לשלום לאימו שהייתה עוד בדלת.