BOSTON

בוסטון / Boston פרק 9

בואי נשב'' אמר מתיו ולקח את ידי והתיישבנו בספה.
אימו חזרה והתיישבה איתנו בספה.
שוחחנו איתה במשך חצי שעה או שעה, איבדתי את קצב הזמן כאן.
חיכיתי למתיו במדרכה בזמן שנפרד מאימו לשלום.
הוא חיבק אותי וירד במדרגות והלך לכיווני.
''תודה נטלי'' אמר בזמן שהתחלנו ללכת ונופפתי לשלום לאימו שהייתה עוד בדלת.

**

זה השבוע האחרון של מתיו בבית לפני שהוא חוזר לבסיס.
את כל שבוע שעבר העברנו בין דייט לדייט.
הולך לנו די טוב יחד.
מאז הדייט הראשון שלנו אנחנו מפוקסים לגמרי ולא רבנו אפילו לא פעם אחת.
הדבר היחידי שמדאיג אותי זה שאני לא אראה אותו לתקופת זמן.
רצינו להעביר את השבוע האחרון שלנו כמו שצריך, אז התיישבנו בסלון הפעלנו טלוויזיה וצפינו בתכנית האהובה על שתינו.
''Baby Daddy''.
אני לא יודעת למה אני כל כך אוהבת את התוכנית הזו, אבל היא ממכרת בטירוף.
היום זה רק היום הראשון של השבוע, את כל סוף השבוע שרה וטיילור העבירו בבית שלי, בישראל.
הם טסו לספר למשפחה שהם, זאת אומרת שרה - בהריון.
אני מניחה שהם אמורים להיות בדרך משדה התעופה, השעה כבר שתים עשרה בצהרים.
''מה נעשה כשתחזור לבסיס? איך נתקשר?'' העניין הזה הכי הדאיג אותי, הוא אמור להיות בסיווג כל הזמן אז אסור לו להסתובב עם פלאפון.
''תכתבי לי מכתבים?''
''מה אנחנו בג'ון היקר?'' התבדחתי.
למרות שאהבתי את הסרט ג'ון היקר, אבל אני בהחלט לא רוצה להיות חלק ממנו.
הוא עצוב מדיי.
''לא, אבל זה יכול להיות רעיון.'' אמר.
''מתיו היקר. השבוע עובר לי אפל ורע כי אתה לא ליידי'' הקראתי בעל פה ממכתב שאכתוב לו אולי בעתיד.
מתיו צחק עלי ואמר ''לא צריך 'היקר', אבל פשוט כתבי לי מה עובר עליך ביום יום.''
''טוב. זו האופציה היחידה שלנו לתקשר.'' אמרתי בעצב.
''היי! יהיו לי עוד יציאות הביתה. לא אתקע שם עכשיו לשנה שלמה, מבטיח!'' אמר מתיו וחיבק אותי.
''שלום בית'' הסתערו שרה וטיילור אל פנים הבית.
''היי! איך היה?'' שאלתי וחיבקתי את שניהם אחד אחרי השני.
''היה מעולה, כולם שמחו כל כך'' אמרה שרה.
''איזה כיף'' עניתי.
טיילור הניח את התיק על הריצפה והוציא מתוכה בובה. ''אני חושב שזה שייך לך''.
נדהמתי לראות שזו הבובה היחידה שלי, ששרדה מאז שנולדתי.
''לוב'' צחקתי ולקחתי אותה מידיו.
''אמא שלך חשבה שזה יהיה נחמד אם נביא לך אותה'' אמר טיילור.
לוב זו הבובה האהובה עלי מכל הילדות, תמיד העדפתי אותה על פני בובות אחרות.
היה יום אחד בכיתה א' שאיבדתי אותה בתחום בית הספר, זה היה יום טראומטי בשבילי.
אני מעדיפה אפילו לא להזכר בזה, במיוחד שזה הדבר היחידי שזכור לי מכיתה א'.

יום ראשון של השבוע האחרון שלי עם מתיו עבר מהר מדיי, היום הוא נסע לבקר את אמא שלו שוב.
לא רציתי להפריע להם באיחוד המשפחתי אז לקחתי איתי את סמנתה ונסענו לבית הקפה שלנו.
''את חושבת שכדאי לעשות משהו עם מתיו?'' שאלתי את סמנתה.
''מה זאת אומרת? לכבוד מה?'' שאלה אותי.
''לא יודעת.. אנחנו לא הולכים להתראות כמה חודשים לפחות, אני רוצה שיהיה לו משהו
נחמד שהוא יוכל להזכר בזה שקרבות שלהם או מה שהם לא עושים שם.'' הסברתי את עצמי.
''אני חושבת שזה יכול להיות מאוד נחמד אם תעשי לו משהו'' אמרה סמנתה.
''כן, אבל מה?''
סמנתה הסתכלה בי בסימן שאלה והיה נראה שהיא ניסתה למצוא לי רעיון כלשהו.
הצטרפתי אליה והתחלתי לחשוב על משהו, מספיק רומנטי אבל לא קיצ'י מדיי.
''את זוכרת שסיפרת לי שהוא לקח אותך לאגם ההוא?''
''כן.'' עניתי.
''תעשי לו שם פיקניק'' הציעה סמנתה.
''אני לא חושבת, זה מקום די רגיש אצלו.''
''שטויות'' אמרה לי סמנתה ''תיקחי אותו לשם, במילא רצית לדעת איך לדוג.''
הלכתי על הרעיון של סמנתה. כשחושבים על זה, זה יכול להיות מקום די רומנטי.
''נקווה שלא יהיה גישמי מחר'' אמרתי והמשכתי ''אצטרך את עזרתך.'' 

''בטח, במה?'' שאלה.
''נארגן שם את הפיקניק, ואני אלך להביא את מתיו בזמן שאת תשמרי על הפיקניק'' אמרתי.
''אוקי. מתי תרצי שנארגן לו את זה?''
''חשבתי על מחר בבוקר, מה אומרת?''
''כן זה נשמע כמו רעיון טוב.'' אמרה סמנתה.
רציתי שארוחת הבוקר איתו תיהיה מושלמת אבל לא ידעתי בדיוק מה להכין.
''להכין אולי גם עוגיות?'' שאלתי.
''כן, למה לא?''
''אני יכולה לבשל אצלך?'' שאלתי.
חששתי שאם אבשל משהו בערב היום מתיו ישאל למה אני מכינה.
''תודה סם''
''שנזמין חשבון?'' שאלה אותי.
''כן''
הרמתי את היד והמלצר ניגש לשולחננו.
ביקשנו את החשבון שילמנו כל אחת על עצמה ונסענו אל החנות לקנות את המצרכים שאני צריכה.
נכנסנו אל החנות בזמן שחיפשתי בפלאפון שלי עוגיות שהוא אולי יאהב.
''שוקולדצ'יפס?'' שאלתי.
''כן, אין אחד שלא אוהב אותם'' אמרה סם ופישפשה באחד המדפים למצוא את המרכיב העיקרי בעוגיות , את השוקולד.
''הנה'' אמרה והוציאה אותו מתוך המדף וזרקה לסל הקניות.
עברנו בין מדפים ולקחנו את המצרכים הנדרשים להכנת ארוחת הבוקר.
לבסוף שמנו את הכל בסל הקניות והגענו אל הקופות.
התור לא היה ארוך מדיי.
בזמן שחיכינו לתור שלנו בקופה צץ לו באמצע המדף למולי בגט.
''איך שכחתי, חייבים בגט בארוחת בוקר!'' אמרתי ומיהרתי להגיע אל הבגט ובשניה האחרונה בחור צעיר תפס את
הבגט האחרון.
''היי! זה היה שלי.'' צעקתי עליו.
''לא היית מספיק מהירה.''
''זה לא יפה'' אמרתי והלכתי משם.
''אני לא רוצה לצאת פה הרשע'' שמעתי את הבחור אומר בהיותי מתרחקת.
עצרתי והסתובבתי אליו, היד שלו הייתה מושטטת אלי יחד עם הבגט.
לקחתי את הבגט מיידיו.
''תודה, זה נחמד מצידך'' אמרתי.
הוא חייך מעט והלך לאחד התורים בקופות.
חזרתי לתור שלי בעודי מנסה להפסיק לחייך.
''מה זה היה?'' שאלה אותי סמנתה.
''מה היה מה?'' שאלתי חזרה.
''יש סיכוי שאת מסמיקה?'' שאלה אותי.
''לא, אין סיכוי.'' אמרתי וכיחכתי בגרוני.
סמנתה חייכה אלי כאילו הבינה מה מתרוצץ במוחי.
''הנה התור שלנו!'' אמרתי ונדחפתי בין סמנתה למסילת המצרכים.
''שימי את המצרכים על המסילה ואני אשים אותם בשקית'' אמרתי לה.
היא עשתה כדבריי ושמה את המוצרים על המסילה בזמן שאני הכנסתי אותם לשקית אחרי שהמוכרת חייבה.
כשסיימנו שילמתי למוכרת והלכנו למכונית של סם.
''הבחור היה די חתיך נכון?'' אמרה סמנתה.
''לא לטעמי'' ניסיתי להוריד אותה ממני עם השאלות האלה.
''הוא מוצא חן בעיינך נכון?'' שאלה.
''יש לי חבר ואני אוהבת אותו'' אמרתי.
''זה לא סותר.''
''זה כן'' אמרתי טורקת את תא המטען ומתיישבת במושב שלייד הנהג.
נסענו מפה ישר לביתה של סמנתה, השעה הייתה כבר שבע ורבע בערב, לא
האמנתי שהזמן יכול לטוס ככה.
התחלנו בהכנות למחר, סמנתה עזרה לי.
היא חתכה את הירקות לסלט ואני ניסיתי לאפות את העוגיות.
''אם את לא רוצה את הבחור מהסופר אני אצא איתו'' אמרה סמנתה.
''לכי על זה סם, בהצלחה בלמצוא אותו.'' אמרתי.
''הוא לקוח בפאב, את לא זהית אותו?''
''לא, אבל אם את זהית אותו תבקשי ממנו את המספר מחר במשמרת שלנו'' אמרתי.
''אם הוא יופיע, אז כן.. אעשה את זה.'' אמרה סם.