הגעתי לפתח של דירתי כשאני מחזיקה בשתי ידי את השקית עם המצרכים שקניתי לכבוד בואם של הורי.
הצמדתי אותה לחזהי תוך כדי שאני מנסה לא להפיל את המפתחות שהיו גם כן בין אצבעותיי.
העברתי את כל המשקל של השקית נייר החומה אל ידי השמאלית, וידי הימנית מנסה בכל כוחות למצוא את החור של המנעול.
בסופו של דבר הצלחתי להכניס את המפתחות אל תוך החור של המנעול, שומעת את הקליק של הדלת נפתחת ודוחפת קלות את הדלת עם רגלי עד שהיא נפתחה לרווחה.
החום של דירתי הקיף אותי ויחד איתו הריח של הבושם שהתזתי על עצמי שנותר עוד מהבוקר ונתן לי תחושה של בית ורוגע.
נכנסתי אל תוך דירתי, צועדת בצעדים מהירים עם השקית הכבדה אל השולחן העץ הקטן שהיה צמוד למטבח לפני שהיא החליקה מידי הקפואות. הוצאתי אנחה מפי והעברתי את ידי במצחי, לוקחת כמה נשימות קצרות כדי להרגע לאחר היום המטורף והמעייף שעבר עלי.
זה לא פשוט לגור לבדך, להיות סטודנטית ותוך כדי למצוא זמן לעבוד כדי לממן את הכל בעצמך.
בנס מצאתי דירה במחיר שפוי שהתאימה בדיוק לסכום שיכולתי לשלם לשכר דירה ושיספיק לשאר ההוצאות שיש לי להוציא בשאר החודש. למזלי, הדירה ששכרתי קרובה לאזור שבו נמצאת האוניברסיטה שבה אני לומדת.
חלצתי את מגפיי השחורות, מעילי והצעיף. לאחר שהורדתי את כל השכבות שהיו עליי, תחושת הקלה הקיפה אותי.
נעלתי את נעלי הבית שלי והחלפתי את בגדי לבגדי בית, סוודר חמים בצבע לבן וטרנינג בצבע באז'.
הלכתי אל המטבח שלי, מדליקה את הקומקום והולכת בחיפושי אחר הטלפון שלי שהיה שקוע היכן איפשהוא, רחוק מזווית עיני.
כמו בכל פעם.
זה הפך להרגל בשבילי להשאיר אותו במקום מסויים, לשכוח היכן הנחתי אותו ולבזבז את זמני בחיפושיו.
לבסוף מצאתי אותו שקוע עמוק בתוך אחד מהכיסי מעילי.
בדקתי את התראות שהיו לי וקיוויתי שלפחות אחת מהן תהיה מהוריי אך שום הודעה או שיחת טלפון לא הייתה שייכת להם,
האמת שלא הייתה שום שיחה שנכנסה אליי בשעות האחרונות. חוץ מכמה הודעות מהקבוצת הוואטסאפ שאני שייכת אליה שהייתה –בשלנים נהנים יותר-.
עיינתי בהודעות האחרונות שבהן חברי ללימודים התכתבו והשבתי לחלק מהודעות שהם רשמו, לאחר מכן החלטתי שאני לא מתאפקת יותר, ואני אהיה זאת שתתקשר אל הורי כיוון שלא יכולתי יותר לצפות שהם יתקשרו אלי קודם.
חייגתי אל אימי ולאחר כחצי דקה היא ענתה כשברקע היה נשמע רעש כבד שדי הקשה לי לשמוע אותה בברירות.
'הלו, אמא? את שומעת אותי ?' שאלתי אותה כשאני מרימה את קולי בתקווה שאולי היא תצליח לשמוע אותי.
' מצטערת יש פה יותר מדי רעש, תגידי לי שוב מי את?' היא שאלה כמעט צורחת את מילותיה.
שאלתה די צבטה את ליבי אך החלטתי להתעלם ,' אמא, זאת הבת שלך, סו-יונג' עניתי בגיחוך, מנסה לא להשמע שנפגעתי שלא זיהתה את קולה של ביתה.
לאחר כמה שניות של שתיקה ורק רעש של מוזיקה שבקע מתוך הטלפון הנייד שלי היה נשמע, היא פצחה את פיה שוב.
'הו, סו- יונג, זאת את. לא שמתי לב בכלל לצג של שמך על המסך. מותק אני אדבר איתך כבר מחר, אנחנו חוגגים לאחותך הגדולה את מיניותה לתפקיד של עורכת דין' היא אמרה בשמחה רבה ועוד לפני שהספקתי לשאול אותה למה היא לא סיפרה לי על זה שזה קורה היום, היא מלמלה שהיא אינה מצליחה לשמוע אותי היטב ונאלצת לנתק את השיחה.
הרחקתי את הטלפון מאוזני באיטיות ובהיתי אל נקודה מסויימת בקיר.
משכתי באפי ומלמלתי לעצמי שאיני צריכה להרגיש מבואסת ומילאתי בעצמי בתקוות שלהורי יש סיבה טובה לכך שהם לא הספיקו לספר לי.
אולי הם חששו שהם יפריעו לי בזמן הלימודים,
זאת יכולה להיות סיבה טובה, לא ככה?
הנדתי את ראשי מצד לצד וחייכתי חיוך קטן. ניגשתי אל הקומקום שהספיק כבר לרתוח ומלאתי את הכוס במים רותחים.
התיישבתי אל הכורסא החומה כששתי כפות ידי מחזיקות את הכוס תה בזהירות,
כשעיני מביטות אל החלון.
השמיים היו כבר כהים ואת העצים הגבוהים כיסו פתיתי שלג, צבעו הלבן זהר והיה ניתן כבר להריח את בואו של החג.
עצמתי את עיני ודמיינתי את הרגע שבו אני ומשפחתי נשב סביב השולחן ונשיר את שירי החג, נצחק כולנו ביחד ונשתף חוויות משעשעות. ויותר מאוחר באותו ערב נשב מול העץ האשוח ונפתח את המתנות כפי שהיינו עושים כשהייתי קטנה.
לאחר שסו יונג נחה במשך חצי שעה, היא מיהרה להקים את עצמה מהכורסה הנוחה ואילצה את עצמה ללכת להתכונן למבחני הבישול שמועדם כבר מתקרבים.
היא אספה את שיערה אל תוך קוקו גבוה ומתוח, מוודא היטב ששום קווצת שיער אינה לא יצאה ולבשה מעל בגדיה את הסינר הפרחוני שלה.
והחלה לבשל עד השעות הקטנות של הלילה למרות העייפות שתקפה אותה, היא לא הלכה לישון אלא הייתה נחושה לסיים עד שתקבל את התוצאה הכי טובה.
---------------
הסיפור יהיה יחסית קצר ויסתיים כנראה עד הסוף החודש דצמבר
(כך שלא תצטרכו לחכות כל פעם הרבה זמן לפרקים) :)
אני מקווה שתהנו מהקריאה
וכמובן אשמח לקרוא את דעותיכן/ם על הפרק הראשון ♥
YOU ARE READING
Make A Wish ○ M.yg
Lãng mạn||הושלם|| כל התארגנויות לקראת הכרסימס מתקרבים, וסו-יונג נרגשת מהבואו של החג ויותר מכל שהוריה באים לבקר אותה כל סוף לאחר כשנתיים שלא ראתה אותם. היא משקיעה את כל יכולותיה בהכנות דירתה ובבישולים לקראת בואם כדי שהכל יראה בצורה מושלמת. היא מתרוצצת בין לי...
