Make A Wish ○ M.yg

Epilogue

השיחה עם הורי התנגנה בראשי.

לא מניחה את נפשי, המילים שהיו כמו סכין בשבילי, וחתכו את עורי כל חלק לאט לאט בסבל.

'הפסקת להיות חלק מהמשפחה ממזמן. מהרגע שרגלייך קמו ועזבו בחוצפה את הבית' קולה של אימי היה נשמע כמו שטן בפעם הראשונה בחיי.

'הלכת בטיפשותך ללמוד מקצוע שלא ילמד את המוח הקטן והעלוב שלך שום דבר מועיל על החיים. אם הייתי יודעת לפני זה שזה מה שהולך לקרות בחיים לא הייתי רוצה ללדת אותך' דבריה גרמו לי להרגיש כה קטנה ועלובה.

הדמעות שהחזקתי בתוך תוכי באותו רגע כדי לא לגרום לה הנאה, לא להראות לה שהיא הצליחה לשבור אותי.

 'כל הכבוד על המילים המחממות, אמא. את יודעת מה? אני אחסוך לך. את פטורה מכל אחריות כלפי, את יכולה לשכוח מהבת השניה שהייתה לך. כעת יש לך רק בת אחת, בדיוק כמו שרצית. מכאן והילך, אין לי יותר הורים או משפחה. אני אסתדר לבדי כמו שעשיתי את זה מצוין בשנתיים האחרונות. שתהיה לך שנה טובה' ובכך ניתקתי את השיחה.

הדמעות שהחזקתי בתוך תוכי במשך השיחה הזאת התפרצו החוצה בסערה.

השיחה הזאת התקיימה בבוקר של לפני השנה האזרחית החדשה.

מוחי התמלא באלפי מחשבות בזמן שרגלי צעדו אל עבר הכתובת שבה יונגי סימס לי.

רציתי לכבות את כל סערת הרגשות שהצטברה בתוכי ולחשוב על רק על דבר אחד,

על הערב המיוחד הזה.

ההופעה של יונגי.

יונגי הממזר הזה הפתיע אותי עם הודעתו. לתמימותי, חשבתי שנלווה את הערב הזה בשקט ובחמימות בתוך כותלי חדרינו ונצפה לנו להנאתנו בהופעות שמיועדות לערב כזה יחד עם ארוחות שבישלתי לצד שמפניה טובה.

אבל, כל התוכנית השתנו ברגע שהוא נזכר להודיע לי באותו יום שיש לו הופעה.

נכנסתי אל תוך החדר שחשבתי שיהיה אולם גדול ומלא קהל אך כל מה שעיני ראו באותו רגע היה חדר בגודל בינוני, שהרצפה הלבנה ברקה, הקירות היו בצבע באז׳, כסאות ריקים מעץ היו נוכחים בתוך החדר העלו בי שאלה, האם פספסתי את הקטע של יונגי.

הדלת נסגרה אחריי בחריקה וזוג עיני תפסו אל בדמות שישבה מול הפסנתר עם גבה אלי במרכז החדר.

הוא לבש חולצה לבנה שנראתה כאילו הרגע הוא הוציא אותה מהמדפים ומכנס שחור בוהק.

החדר התמלא בצלילי פסנתר נעימים לאוזן, צעדתי בשקט רב כדי חס וחלילה לא להפריע לו.