7

237 19 15
                                    



׳את עושה לי כאב ראש כשאת נמצאת על הכסא הארור הזה שבדקות הקרובות אני יכול לראות אותו נשבר, ואותך על הרצפה׳ יונגי מלמל לעברי כשהוא תופס בראשו, לא מסיר את עיניו מדמותי העקשנית, שלא הפסיקה לסדר את הקישוטים האחרונים.

׳אם מישהו פה לא היה מספיק עצלן, אז כנראה לא הייתי נמצאת כאן כרגע, על הכיסא "הארור" הזה ׳ זרקתי לעברו בעקיצה כשאני אפילו לא מעיפה מבט אל גופו הזרוק בתוך הספה שבדירתי.

הוא הוציא צחוק רועם והעיף את ידיו באוויר כלא מאמין למה שהוא שמע.

׳תראו את החצופה הזאת. עזרתי לך יותר ממה שאי פעם עזרתי למישהו אחר, וככה את מודה לי? כפוית טובה׳ הוא אמר בקול רם ושמעתי את גופו מתרומם מהספה וצועד לכיווני עד שהרגשתי בזוג ידיו סביב בטני.

צרחה ברחה מפי כשהכיסא בו עמדתי החל להתנדנד, הוא מרים את גופי בקלילות וכמעט גורם לשנינו ליפול.

הפנים שלי היה מול שלו כעת, כשאגרופיי נותנות מכות בכתפו, ׳השתגעת? כמעט הפלת את שנינו׳ צעקתי עליו כשפני מבועתות לעומת חיוכו הקורץ שרק התרחב.

הוא לבסוף הוריד אותי בזהירות, ׳אם כבר היית נופלת בלעדי׳ הוא השיב בשעשוע.

גלגלתי את עיני, ׳פעם אחת אתה יכול להיות רציני׳ שאלתי באנחה, הוא הניד את ראשו בחיפזון, תופס אותי ממותני ומקרב אותי אליו, ׳אלוהים. סו יונג, תנשמי אוקיי?׳ הוא אמר בייאוש, כשעיניו החומות מביטות עמוק אל תוך עיני.

׳הכל מסודר כמו שצריך. היום זה הערב כריסמס. בואי פשוט נשב ונבלה אותו מבלי להתעסק בשאר הדברים שלא צריך׳ הוא הוסיף.

הסתכלתי על עיניו גם כן כשבטני התמאלתה בתחושה של שמחה שלא הרגשתי כבר המון זמן. לא יכולתי שלא לחייך לעיניו המחייכות והנהנתי את ראשי בהסכמה לפני שהתנפלתי אליו בחיבוק.

שנינו עמדנו במרכז הסלון, מתבוננים בשקט אל כל החדר. 

בהיתי אל עץ האשוח החדש שעמד ליד בפינה של הסלון, העץ הירוק היה מכוסה בכתמים לבנים כמו השלג, והיה מלא בכדורים צבעוניים ומיוחדים.

כל התמונות שלי ושל יונגי עלו למוחי, נזכרת כמה זמן לקח לנו להעמיד את העץ שכמעט התרסק על ראשו של יונגי כי הוא שכח לחבר אותו מספיק חזק.

אני עוד יכולה לראות היטב את פניו האדומות שהיו באותו רגע, עיניו המבוהלות והמוחרדות, וצרור של הקללות שיצא לאחר מכן פיו, כל גופו נעשה גמיש באופן ייחודי. שתי רגליו התמתחו כל אחד לצד השני והיה נראה שכל רגע הוא הולך לעשות שפגט וידיו הגדולות שזינקו לעצור את העץ מלתרסק על ראשו.

זה היה אחד הרגעים המבהילים ובאותו זמן אפילו טיפה מצחיק.
יונגי לא סבל מעט מכל הארגונים האלה אך הוא לא התלונן בפני אפילו בפעם אחת.
יונגי מכתחילה הצהיר שהוא לא אחד שאוהב את כל השטויות האלה, אבל בסופו של דבר הוא מצא את עצמו הולך איתי בערך לכל מקום כדי לשמח אותי.
מעולם לא הייתי חושבת שהשכן המציק ממול, בסופו של דבר יתגלה כרגיש ואכפתי.

Make A Wish ○ M.ygWhere stories live. Discover now