מאחר ואף אחד לא מתכוון לישון על מיטת העינויים, העין של קבנוס זוכה בעונג – אחרי שנאבקתי להכניס אותה לחדר – ואנחנו מחליטים (למרות מחאותיי הרבות בנושא) שכולנו נישן במיטה הזוגית. קת׳רין נאנחת. ״טוב, אני מתקלחת ראשונה.״ היא מכריזה, ולפני שאני מספיקה למחות – כי כולם יודעים שאני זו שהכי מגיע לה להתקלח ראשונה, היא חוטפת כמה בגדים, נכנסת לחדר השירותים הקטן ונועלת את הדלת מאחוריה.
אני רוטנת בכעס ומתיישבת על המיטה, מקשיבה בערגה לצליל המים הזורמים מחדר המקלחת ומתמלאת זעם.
״למה אתה לא פשוט ישן על הרצפה, חתיכת מפונק?!״ אני ממלמלת לעבר תומאס בעצבים. הוא מרים גבה בגיחוך ומתיישב לידי. ״סליחה?! אני מפונק?! תשני את על הרצפה!״
״אבל לי לא מגיע לישון על הרצפה! אני סחבתי עין! והתמודדתי בגבורה עם כל המסע הזה!״ אני מטיחה בו. הוא נרתע. ״עם כל הכבוד, קים, אני התמודדתי עם המסע הזה לא פחות בגבורה ממך – אם לא יותר.״ הוא מצמצם את עיניו.
אני פולטת גיחוך. ״כן, בטח. אתה צווחת כאילו מסרסים אותך.״
״ואת לא מפסיקה להתלונן ולקטר על הכל, כאילו את איזו מלכת אנגליה.״ הוא אומר בתגובה. חוצפן! ״מלכת אנגליה הזקנה הזו הייתה מתה להיות אני!״
״אלים אדירים, את כזו מטומטמת.״
״מי שמדבר, חושב שאתה העיפרון הכי מחודד בצנצנת.״
״זה בקלמר, אהבלה.״
״אתה בעצמך בקלמר!״ אני מנפחת את הלחיים. הוא בוהה בי כמה שניות. אני בוהה בו בחזרה. ובפעם השנייה להיום, השפתיים של תומאס מוצאות את עצמן דבוקות לשלי. אוך, לעזאזל! למה לשפתיים שלו יש טעם של מרשמלו?! זה עושה את הכל הרבה יותר מסובך וטעים! אני מתנתקת ממנו לפני שהמצב יחמיר. ״תפסיק לעשות את זה!״ אני מתלוננת ומשפשפת את שפתיי באגרסיביות. הוא מעווה את פניו. ״תפסיקי את לעשות את זה!״ הוא מוחה. אני בוהה בו בחוסר אמון. למה לעזאזל הוא חושב שאני נישקתי אותו קודם?! אני כל כך הרבה יותר מוצלחת ממנו. ובכלל – אני רוצה את פרסי, כי הוא יותר שווה. אבל משום מה, כשאני חושבת על זה, אני כבר לא מריירת על פרסי כמו בעבר. המחשבה על להתנשק איתו לא עושה לי את זה כמו פעם.
אני מסתכלת על תומאס, ולידיים שלי יש חשק עז להיקבר בתלתלים הרכים שלו ול- לא, קים! די כבר!
אבל הידיים שלי מקבלות אישיות משלהן ונשלחות לשיער הנעים להחריד של תומאס. למה לעזאזל הוא עדיין נעים אחרי יום שלם של גועל נפש?!
״מ-מה את עושה?״ תומאס מתכווץ בחוסר נוחות. אני לא יודעת, טיפש! ״סתם. אתה צריך לחפוף. השיער שלך נעי- שמנוני. הוא ממש מגעיל.״
״אז למה את מלטפת אותו כאילו אני כלבלב?״
״אני לא יודעת, בסדר?! כי אני חברה טובה שמרחמת עליך!״ אני מתפרצת, ממשיכה להעביר את הידיים שלי בשיער שלו. הוא בוהה בי בשתיקה למשך מספר שניות ואז מגחך.
YOU ARE READING
קים פארקר (1) והעין של קבנוס
Fanfiction(פאנפיק לפרסי ג׳קסון) בשביל קים, המילים "לא" ו-"אסור" אינן קיימות בלקסיקון. למען האמת, נדמה כי המילים הללו מתהפכות במוחה באופן מוזר והופכות ל"כן". כך שברגע שחברתה אומרת לה שמוטב לה לשכוח מהאובססיה שלה למורה למיתולוגיה, כי לא רק שזה אסור, גם יש לו ח...
