"מה זאת אומרת 'אני לא יודע'?! אתה חושב שאני מאמינה לזה?! למה טוסט תקע אותך פה? איפה פרסי?!" אני מתפרצת.
תומאס מתכווץ. "אני באמת לא יודע, קים. ומי זה טוסט?"
"אבא שלי! נו, באמת! עכשיו אתה מעמיד פנים שאפילו את זה אתה לא יודע?!" אני מטיחה בו. תומאס בוהה בי לכמה שניות. ואז הוא מתחיל – ברוב חוצפתו – לצחוק.
"אלים אדירים, קים. בהחלט אפשר לסמוך על הטמטום שלך שיגרום לאווירה להיות קצת יותר נחמדה. קוראים לו הפייסטוס. לא טוסט." הוא אומר בין צחקוקים.
אני מזעיפה פנים. "ידעתי את זה." אני אומרת. "ואני לא מטומטמת."
תומאס מהנהן בספקנות ולא מפסיק לצחוק. אלים אדירים, הוא כל כך מעצבן! אני רוטנת. ממש אבא לתפארת יש לי – עוקב אחריי מלמעלה ואפילו לא קולט שאני מתעבת את הבחור הזה! ועכשיו אני תקועה איתו לכמה ימים בטיול מחורבן למציאת עין בגודל של פיל.
אבל אז אני שומעת רטינות ומביטה אל מאחורי תומאס. יופי. לפחות קת'רין כאן. אני נושפת בהקלה חלקית. קת'רין מתרוממת לישיבה ומשפשפת את עיניה, אשר נפערות ברגע שהיא קולטת שהיא כבר לא נמצאת במיטה הנוחה שבביתן שלה.
"מה קורה פה?!" היא פולטת. אני נוחרת בבוז. "זה בדיוק מה שאני שאלתי את עצמי. אדון מרשמלו לא היה אמור לנחות כאן."
תומאס מזעיף פנים. "זה לא שבחרתי 'לנחות כאן'." הוא מחקה אותי, "תאמיני לי שאפילו המזרנים של ילדי הרמס נוחים יותר מה... מדרכה הזו. חוץ מזה, לא הספקתי לאכול. אפילו לא צחצחתי שיניים. אני מרגיש כאילו משהו מת לי בפה."
קת'רין, בהיותה קת'רין, פולטת: "טוב, יכולות להיות לזה כמה סיבות: סוכרת – אבל אין לך. אז כנראה זה לא זה. זיהום או כשל כלייתי, זיהום ריאה, כשל בכבד... בכל מקרה, אם יש לך את אחד מאלו, הפה שלך יריח כמו גופה נרקבת. בגלל זה מצחצחים שיניים."
תומאס ואני מעקמים את אפינו בגועל.
"איכס," תומאס אומר, "ממש לא הייתי צריך לדעת את זה."
"אני נאלצת להסכים עם האידיוט." אני מהנהנת, עדיין נגעלת. קת'רין מסמיקה. "סליחה."
"טוב, בסדר. רק איפה אני מוצא עכשיו משחת שינ- אה!" תומאס מסתובב אליי בחיוך. "הכדור!" הוא קורא.
"מה?" אני מצמצמת עיניים. עכשיו גם קת'רין מחייכת. "הכדור!" היא אומרת בשמחה.
"זה לא עוזר לי להבין! מה קשור עכשיו כדור?!" אני מתרגזת, אבל אז מבזיקה מחשבה גאונית בראשי: "אוי! מה עם הפרס שזכיתי בו? הכדור הצהוב! ליאו אמר שהוא תמיד יהיה אצלי בכיס. אין. אני פשוט גאונה. יש לכם מזל שאני כאן."
קת'רין מבליעה חיוך. נראה שהיא מתאפקת לא לפרוץ בצחוק משום מה. תומאס רק נאנח ומשפשף את מצחו בעייפות. "בהחלט, קים. את גאונה." הוא מודה סוף סוף.
YOU ARE READING
קים פארקר (1) והעין של קבנוס
Fanfic(פאנפיק לפרסי ג׳קסון) בשביל קים, המילים "לא" ו-"אסור" אינן קיימות בלקסיקון. למען האמת, נדמה כי המילים הללו מתהפכות במוחה באופן מוזר והופכות ל"כן". כך שברגע שחברתה אומרת לה שמוטב לה לשכוח מהאובססיה שלה למורה למיתולוגיה, כי לא רק שזה אסור, גם יש לו ח...
