לדבר מהלב💖

הכול בגלל זכוכית

shirin2015 זה מה שכתבתי לה כי היה לי משעמם היום🙃
_______________________

כשחזרתי לבית שמעתי משהו נישבר, רצתי למטבח וראיתי זכוכיות על הריצפה, לא הבנתי מה זה.. אף אחד לא היה שם אז התחלתי להרים את השברים, הרגליים שלי היו יחפות וניחתכתי ברגל "איי" צעקתי "מה קרה?" שמעתי את גין אומה קורא ומתקרב מלמטבח בריצה "כלום אומה סתם ניחתכתי" חייכתי "אויי אלוקים, הבת הקטנה שלי מדממת" הוא קרא בבהלה "מאמי תזמין מהר אמבולנס" הוא קרא לנאמגין אפה "אומה זה בסדר, סך הכול זכוכית" אמרתי בצחקוק  "סך הכול זכוכית??" הוא קרא בקול "יש לך דם!" הוא קרא "זה בסדר באמת!" אמרתי וקמתי "לא רגע אני ירים אותך" הוא בא להרים אותי אך סירבתי "אומה אני בסדר" צחקתי וישבתי על הכיסא במטבח, בדיוק אז אפה נכנס "אוי מה קרא בובי? מה עשית לעצמך?" הוא שאל והסתכל על הרגל שלי "זה כלום אפה, כולה כמה טיפות" אמרתי "אני הולך להביא את הערכה של עזרה ראשונה" אמר ונעלם מהמטבח, לבנתיים גין הסף את השברים שנוטרו "אומה זה בסדר א-" "שקט!" הוא צעק "את יושבת ואני אוסף, רק חסר לי שגם הרגל השניה תיפצע" הוא אמר רציני "אוקי" חייכתי. אני אוהבת את המשפחה שלי, הם אמנם לא כמו משפחות אחרות אבל מה אכפת לי, אני אוהבת אותם.
"אומה, אפה אני בבית" קולו של קוקי, אחי התאום נישמע מכוון הדלת "חצוף מה איתי? אני לא קיימת?" קראתי בעצבים, מעצבן הילד הזה "לא" הוא קרא שניכנס למטבח לקחת מיים, הוצאתי לא לשון ושילבתי ידיים ברוגז. פיתאום, ישר אחרי קוקי ניכנס למטבח סאנאה, חברו הטוב של אחי, ו.. טוב.. זה שאני דלוקה עליו "שלום אדון קים" הוא בירך את אומה בנימוס, אייש כלכך חמוד "היי סול, מה ניש- אוי מה קרה לך ברגל?" הוא בירך אותי גם אך נקטע כשראה את רגלי המדממת "אני בסדר, סתם ניחתכתי" צחקתי בבישנות "ממה?" שאל קוקי בפליאה "מה קרה? פיתאום מתעניין באחותך?" שאלתי בעוקצנות "ממש לא, זה סתם בישביל לצחוק עליך" הוא ענה והמשיך לשטות מהכוס "אייש" אמרתי והחמצתי פנים, סאנאה צחק מהצד, אייש הקול הזה "חזרתי, או קוקי אתה פה וגם הבאתה לנו אורח" חייך אפה והלך אלי כדי לכבוש את הרגל שלי "טוב, מה עושים עכשיו?" הוא מילמל "תביא לי אדון קים, אבא שלי לימד אותי איך חובשים" הוא אמר "אוקי, רק בעדינות, אני לא רוצה שיכאב לבובי שלי" קרא אבי בחיבה "אפה" קראתי מובכת.
כשהייתי קטנה הייתי דומה לדובי ביגלל שהיו לי חדודים ולכן אבא שלי תמיד קרא לי ככה עד היום.
סאנאה צחק משם החיבה שאפה נתן לי ואני הסמקתי "אייש, אפה היא ממלא מכוערת מ- אהה אומה" קוקי התחיל להגיד אך נקטע על ידי אומה שהרביץ לו על העורף "תילמד לאהוב את אחותך קצת" הוא אמר "טוב נו" קוקי מלמל "יון אני בחדר תבוא טוב?" שאל את סאנאה, והוא הינהן.
"מאמי, בוא רגע לסלון אני צריך להראות לך משהו" אומה אמר ואני הבנתי מייד שהוא רוצה שאני וסאנאה נישאר לבד 'אייש אומה, אתה עוד תישמע ממני' חשבתי "אה" קראתי וכווצתי את פניי כשהרגשתי כאב חד ברגל "ס-סליחה לא התכוונתי" סאנאה נרתע אחורה והביט עלי בפרצוף מודאג "זה בסדר" חייכתי והוא המשיך, אחרי כמה דקות הוא סיים לכבוש לי את הרגל ואמר "אוקי סיימתי" וקם על רגליו "תודה" לחשתי מוסמקת וירדתי מהכיסא הגבוהה, אך ישר מעדתי "תיזהרי" הוא קרא ותפס אותי ליפני שאפול על הריצפה.
פנינו היו מאוד קרובות אחת לשניה, הרגשתי את לחיי מתחממות עוד יותר, הבאתי  על פניו, חלקות, היפות, על עיניו הגדולות שמסורטטות יפה, הוא הרים אותי למצב שעמדנו אחד מול השני, כשפנינו עדין קרובים.
"אף פעם לא שמתי לב כמה את באמת יפה" הוא לחש לי וליתף את פני, הורדתי את ראשי והסמתקי בטירוף "אל תורידי את הראש" הוא המשיך ללחוש "אני לא אוכל לראות אותך" הוסיף וסקר את פני. התחיל העניים, אחר כך באף ובלחיים, ולבסוף בשפתיים, קירבנו את שפתינו אחד לשניה ו...

🤓ofir🤓