זכרונות- Memories

פרק (1)

״מהר תיקראו לאמבולנס...״

היה לי כאב ראש נוראי פתחתי את העניים ומצאתי את עצמי שוכבת על מיטה ומספר רופאים לידי.

"את לא נורמלית למה קפצת לכביש יכולת למות״ אמרה לין בהיסטריה כשהיא אוכזת בראשה

העברתי את מבטי לכל עבר להבין מה קורה סביבי ואז נזכרתי למה אני פה, העברתי את מבטי במהירות לכיוון ידי וחייכתי כשאני נושמת לרווחה.

"הצלחתי" לחשתי עם תחושת ניצחון .

"היום בערב ניראה איך מצבך ונודיע לך אם תוכלי להשתחרר" אמר אחד הרופאים וכל צוות הרופאים עזבו את החדר בזמן שלין נועצת בי מבט עצבני אך מודאג.

"אני הולכת להביא לך משהו לשתות בטח השתגעת, ״הצלחתי״ " אמרה בליצנות כשהיא סוגרת אחריה את דלת חדר בית החולים.

(לין)
כשחזרתי לחדר ראיתי את קים ישנה.

חייכתי והתישבתי על כיסא לידה ואז הסתכלתי על ידה והבנתי הכל. התחרפנתי לא ידעתי מה לעשות איתה,

לאחר מספר דקות קים מלמלה מספר מילים לא מובנות ופקחה את ענייה.

"איפה זה "נלחצה קים היא הסתכלה על צווארה במבט מופתע, ונגעה עם אחת מידיה בצוואר.

"מה קרה נפצעת בצוור?"שאלתי בחשש שמה קרה לה דבר נוסף שהרופאים לא ידעו אותי

"לא, השרשרת שלי נעלמה!" אמרה קים כשפחד ניצת בעינייה
"היא ביד שלך" אמרתי לה מגלגלת את עיניי, קים הביטה על ידה ונרגע כשראה את השרשרת בזמן שהיא חוזרת לשכב,

"אני רוצה שתסבירי לי דבר אחד, למה סיכנת את החיים שלך בשביל השרשרת הזאת? מה כל כך חשוב בה? מאז שפגשתי אותך את קשורה אל השרשרת הזאת" אמרתי די מוטרפת מהידיע הזאת שבן אדם מסכן חיים בגלל תכשיט

"השרשרת הזאת היא...היא שרשרת שההורים שלי נתנו לי ליום הולדת ה-6 והאחרון שלי שחגגתי איתם" היא אמרה שקולה נשמע חנוק מדמעות
"אני מצטערת" אמרתי כשהבנתי שזה לא היה הכי נכון להתעצבן עליה

"על מה? את לא רצחת את ההורים שלי" אמרה בזמן שהיא מנגבת עם גב כף ידה את הדמעה שחמקה
״גרמתי לך להיזכר בכך שהוריך מתו" אמרתי אוחזת בידה של חברתי הטובה.
"זה בסדר גם ככה הייתי נזכרת בזה" היא אמרה בזמן שהיא קמה ומחבקת אותי, חיבוק מלא כאב שהיא שומרת בפנים אך גופה בוגד בה ומראה את הרגש הזה
פתאום הייתה דפיקה בדלת ...