בכל פעם שאני חושבת שזה לא יכול להיות יותר גרוע העולם גורם לי לחשוב שוב. הלוואי וכל האנשים בעולם היו יודעים אך להסתיר את הרגשות שלהם בפנים כדי שבפעם הבאה שאי מאכזבת משהו אני לא אצתרך לראות את הפרצוף שלהם. אתם אומרים שזה בסדר, שאתם מבינים, שזה לא פוגע או מאכזב כמו שחשבתי שזה אבל מה שאתם לא יודעים זה שהמבט שלכם אומר הכל, לא משנה כמה תגידו את הדברים האלה לא תצליחו לשכנע אותי לא כל עוד האכזבה שלכם גלויה על כל הפנים.
הדבר הזה לפעמים יותר גרוע מאם הייתם אומרים לי שזה מאכזב אותכם כי אז יותר קל במידה מסויימת, זה קשה יותר כשאתם מפחדים או מנסים להסתיר ממני את האמת במילים כי אז אני גם חושבת על כמה בן אדם נורע הייתי שאתם לא מסוגלים להגיד לי את האמת.
רוב האנשים שאני מכירה חושבים שהם יודעים אך להסתיר את הרגשות שלהם אולי זה נכון על רגשות מסויימים אבל על הרוב לא. אני יודעת שאני לא מדהימה בזה, יש מצבים שאני פשוט לא מסוגלת, יותר מידי רגשות או יותר מידי מאותו אחד.
היו פעמים שתהיתי אם זה היה יכול להיות יותר טוב אם לא היו לי רגשות, אף פעם לא הצלחתי לדמיין את זה אבל יש ימים שהייתי נפתרת מהרגשות שלי לא משנה מה ההשלכות ימים בהם אני לא מבינה אך הצלחתי לצאת מהמיטה.
היום היה לי יום קשה מין הסתם אבל היה משהו שונה מרוב הימין הקשים שלי, פחדתי .
פחדתי ממשהו שאני לא יודעת מהו, אני לא חושבת שאני יכולה לתאר מספיק כדי שמישהו או אפילו שאני יבין באיזו רמה פחדתי. זה הרגיש כמו פחד ממשהו שקרב אבל הדחקת את זה ליותר משנה ואז פתאום זה מכה בך שזה ממש עוד דקה מגיע, זה כאילו יש לך מין מערבולת בבטן שלא מפסיקה, זה כמו לחץ על החזה שעוצר לך את הלב, כאילו אתה ממשיך לנשום אבל אתה נחנק באותו הזמן, זה כמו בכי שמתחיל לשרוף לך את הגרון מרוב שאתה מחזיק אותו.
לפעמים כשיש לי ימים רעים אז היד שמאל שלי רועדת קצת, אבל היום שני הידיים שלי רעדו כל כך שהייתי צריך לשבת עליהם כדי שלא ישימו לב וגם רגל ימין שלי לא מפסיקה לרעוד, אני מנסה להסתיר את זה אבל אני חוששת שמשהו ישים לב כי אני יודעת שברגע משהו ישאל אותי מה קרה אני לא יוכל להחזיק יותר, זה עוד דבר שאני מפחדת ממנו מההתפרקות.
