לפעמים אני מרגישה שכל העולם שלי מתרסק, שהכל פשוט מתפורר לי מול העיניים ואני משותקת שלא יכולה לעשות כלום.
וגם אם יכולתי אני רק הייתי מחמירה את המצב. אני מרגישה חסרת חשיבות או ערך כלפי כולם, זה לא שלא אוהבים אותי אבל אני חושבת שאני רק מעיקה להם על החיים כאילו אני מקשה להם להנות, לחייך ואני לא יודעת אך לשנות את זה.
ומה אם אני לא יכולה לשנות את זה כדי לי להמשיך להסתובב כאילו אני לא שמה לב שכולם מתקשים אפילו אם הם עצמם לא שמים לב לזה או שכדי לי פשוט לצאת מהחיים שלהם ולראות אם יותר טוב להם ככה?
אולי כדי לי לצאת מהחיים של כולם אחת או לתמיד? אוי על מי אני צוחקת אין לי את האומץ להתאבד לא באמת לפחות אני יודעת מה זה יעשה לאנשים שאני חשוב להם להורים שלי לאחרים שלי וחברים הכי טובים שלי, אני לא מוכנה לעשות להם את זה אפילו אם זה להציל אותם ממני אני יודעת שעם אני אתאבד זה יהרוס אותם יותר ממה שאני יכולה לדמיין.
ומה יקרה אם אני אברח יהיה לזה אותה השפעה או שהיא תהייה שונה? האם הם יקדישו את חייהם או לפחות חלק ממנו כדי לחפש אותי או שהם פשוט יקבלו את זה ויתעלמו יחכו שאני אחזור?
מעניין אך העולם היה עם לא הייתי קיימת? זה היה משנה משהו או שהעולם לא נשען עלי כדי להתקיים?
