מאז ומתמיד היה לי דמיון מפותח לרוב יכולתי להעסיק את עצמי כשהייתי לבד
ככל שעברו השנים היכולת הזאת הייתה יותר ויותר יעילה, ככל שגדלתי הייתי יותר לבד לא תמיד מבחירה והרגשתי לבד אז כדי להשתחרר הייתי מדמיינת לי חיים אחרים אנשים אחרים הייתי ממציאה מציאות שלא הייתי יכולה להסיג דברים אמתיים שלא היו קורים לי בחיים
כבר כמה שנים אני מתקשה בלישון אבל זה בעיות השינה, חלק מהדרכים שלי להעביר את הזמן עד שארדם זה לדמיין חיים אחרים, להמציא סיפור כשאני הדמות הראשית משהו עם סוף טוב ככה שלפעמים כשנירדמתי החלום המשיך את המציאות הדימיוית הזאת
לאחרונה שמתי לב שאני מאבדת את זה, את היכולת לדמיין
אני מתחילה לדמיין בראשי סיפור והוא פשוט נעלם או שהוא נתקע ולא ממשיך
אני חושבת שזה בגלל שאני מאבדת אמונה
מאבדת אמונה בעצמי, ביכולות שלי, בתיקווה למשהו טוב יותר, לחיים טובים יותר, לתיקווה שאני אפסיק להרגיש ככה שהחיים מתפוררים בזמן שכולם בונים אותם לעצמם
מה עושים כשמאבדים תיקווה?
מה עושים כשכבר לא מאמינים שהמצב ישתפר?
