פרק 3

234 17 6
                                    

התלמידים ממהרים לצאת מבית הספר.

ג'אנגקוק יוצא ראשון כי הוא ה"בריון", נאמג'ון אחריו, לאחר מכן כל הבית ספר.

נקודת מבט של טאהיונג

לאחר שהיה הצלצול אשר מסמן את סוף היום, נשארתי עוד קצת בכיתה עד הרגע שסיימתי לצייר, קמתי וכשהתכוננתי ללכת לכיוון הדלת תלמיד אחר בדיוק נכנס בריצה אל הכיתה והתנגש בי.

לא יודע איך אבל עפתי על הרצפה בחוזקה ונראה לי שידי נחבלה.

אותו תלמיד התקרב לאט ועזר לי לקום. לאחר מכן אמר "היי, אני פארק ג'ימין, אני כל כך מצטער.. אני פשוט הייתי כבר ליד השער ואז נזכרתי ששכחתי את התיק פה ורצתי מהר" הוא התנשף וצחקק , בנוסף לזה הוא הובך ממש.

(עובדה קטנה על ג'ימין – כשהוא נרגש, מובך ובלחץ הוא נוהג לדבר מהר ולפעמים גם לבלוע מילים)

נעזרתי בו וקמתי, לאחר מכן אמרתי "היי, הכל בסדר אל תלחץ" חייכתי אליו.

"שמי הוא קים טאהיונג, אנחנו באותה כיתה?"

ג'ימין אמר "כן, אני יודע מי אתה, אתה יושב ליד חבר טוב שלי" הוא צחקק והרים את תיקו

"ה-הו, אתה חבר של יונגי?" שאלתי

"כן, אממ.. " הוא שוב צחקק והסמיק "אתה רוצה שנהיה חברים? כלומר.. לא חייב, רק אם אתה רוצה" הוא שאל, הסמיק יותר והשפיל את מבטו בחמידות.

"אני יותר מאשמח, מר פארק היקר" צחקקתי.

"ב-באמת?" הוא היה מופתע והרים לאט את מבטו עם חיוך קטן על שפתיו.

"כן, אני אשמח להיות חבר שלך" צחקקתי והלכנו לכיוון הדלת.

הוא היה נראה שמח, הגענו לשער הוא הלך לכיוון המכונית של אביו.

הבית ספר היה ריק מילדים.

לפתע הוא עצר ואמר "טאהיונג?"

עניתי "כן?"

הוא הסתובב ואמר "אתה לא הולך הביתה או משהו?"

צחקקתי, התיישבתי שם על אחת האבנים ואמרתי "אני כן, מאוחר יותר.."

הוא היה נראה מבולבל. "אתה רוצה שניקח אותך לביתך או משהו?" הוא שאל.

הוא ממש נחמד, אני חושב שאנחנו נהיה חברים מאוד טובים.

אמרתי "לא תודה, נחמד מצדך מאוד אבל עוד מעט באים לקחת אותי".

הוא שאל "אתה רוצה שאחכה איתך?"

צחקקתי מהחמידות והדאגה שלו ועניתי "הכל בסדר" לאחר מכן חייכתי אליו ונופפתי לשלום הוא היה מודאג טיפה אבל עלה למכונית והם נסעו.

כמה דקות לאחר מכן שלחתי להוגו הנהג שלי הודעה לבוא לקחת אותי והוא בא.

^יום למחרת^

החיים לא תמיד משחקים לטובתנוWhere stories live. Discover now