נקודת מבט טאהיונג
הבאתי לג'אנגקוק קרח מהחדר מורים ושמתי על עינו בעדינות.
"למה זה?" ג'אנגקוק שאל בפתאומיות והלך לכיוון הכיסא, לאחר מכן התיישב, ראיתי שמשהו קרה לו, הוא צולע.. יואו! שכחתי מזה לגמרי, יש לי משחה ותחבושת בתיק שאוממה שמה לי למקרה ואצטרך.
"למה מה? ותחזיק בבקשה את הקרח לרגע.. אני רוצה לחבוש לך את הרגל" השבתי לו בעוד נתתי לו את הקרח שעד עכשיו החזקתי צמוד לעינו הנפוחה, ליפפתי את התחבושת סביב ידי וניגשתי אליו כדי להניח על רגלו.
"למה.. אתה עושה את כל זה?" הוא שאל.
למה הוא שואל את השאלה הזאת.. זה ברור שאני אטפל בו ואדאג, לא?
"ג'אנגקוק אתה יכול לתפוס את התחבושת עם ידך השניה? אני פשוט רוצה להביא משחה." אמרתי והלכתי לכיוון איזור התיק שלי, הוצאתי את המשחה ומרחתי על רגלו, הוא נאנק קצת מכאב ולפתע שאל אותי שוב "טאהיונג! למה זה?"
אולי הוא לא רגיל שנוגעים לו בברך שלו..? אולי הכאבתי לו..?
"מ-ה..? אני מצטער, ג'אנגקוק אני בסך הכל רוצה לעזור ולטפל בך, זה הכל.." עניתי ורגע אחרי שסיימתי את המשפט ג'אנגקוק החליט להתפרץ ולתקוף.. כנראה זה כי כאב לו..
"למה?! תענה לי כבר! למה אתה עושה את זה?! למה באתי איתך?!"
נבהלתי מהתוקפנות שלו ולא ידעתי איך לענות.., פשוט אמרתי מה שהיה לי בראש באותם רגעים.. באמת שניסיתי לספק לו את התשובות הכי טובות שיכולות להיות.
"ג'אנגקוק.. בבקשה אל תכעס עלי.. אני רק רוצה לטפל בך.. כדי שלא יכאב לך.. אני לא מסוגל לראות מישהו סובל או פצוע.. זה כואב לי.."
לפתע הוא המשיך ואמר "אני לא מישהו, אני כל הילדות שלי סבלתי ונפצעתי ותתפלא.. אף אחד לעולם לא היה שם כדי לעזור לי!!
ובחיים שלך אל תשווה אותי למישהו אחר! הבנת?! ועכשיו אני הולך מהפאקינג כיתה המזורגגת הזאת"
ו-וואו.. אמאלה.. א-אני לא יודע מה לעשות.. אין לי מילים..
פשוט רציתי לברוח משם ולבכות..
אבל לא יכולתי לו ללכת ככה, יש סיכוי שזה יותר ממכה רגילה ברגל..
"אני מצטער.. אני לא כל כך יודע מה לענות על כל זה.. אני רק רוצה לטפל בך כמו שצריך ואז תוכל ללכת אם אתה כל כך סובל פה איתי... פשוט חשוב לי שתדע שזה בא רק מתוך דאגה כל העניין הזה של הטיפול.. אני לא רוצה להתערב או משהו אבל.. באמת חשוב לי להבין למה התכוונת כאשר אמרת שכל הילדות שלך סבלת ושלעולם לא היה מי שישמור, יגן ויטפל בך..."
לפתע הוא אמר "אני מצטער שצעקתי עליך, אני ממש לא סובל .. אני באמת לא מבין איך הגעת לזה..
דאגה? אני לא מכיר את המושג 'דאגה'. בכל מקרה אממ... תודה על הטיפול.. אני מעדיף שלא נדבר על הילדות פשוט.. תשכח ממה שאמרתי..."
אני חושב שלא ידעתי על הצד הזה של ג'אנגקוק, כלומר.. אחרי מה שקרה עכשיו, הבנתי.. יותר נכון, אני בטוח שג'אנגקוק אולי מצטייר כאחד שכל היום רק מציק ואין לו רגשות, אבל בפנים יש לו לב ענק והוא רך כמו מרגרינה שנשארה כל היום בחוץ.
הייתי חייב להגיב אז אמרתי לו "אוקיי, לא נדבר על זה, אבל תדע תמיד שאתה יכול ומוזמן לפנות אלי ולבוא לפרוק אצלי והכל.." סיימתי תוך כדי לחבוש לו את הרגל וקמתי, העין שלו נראית קצת יותר טוב, כלומר.. ירדה הנפיחות אבל היא עדיין אדומה או קצת כחולה.
YOU ARE READING
החיים לא תמיד משחקים לטובתנו
Actionבמהלך הסיפור מגלים כמה החיים לא תמיד קלים ולא תותים בקצפת. הדמויות חוות כישלונות, אכזבות, שמחות, רגשות מעורבלים ועוד.. היי אנחנו שתי כותבות, סיפור ראשון שלנו יחד אז נשמח אם תגיבו ותצביעו, מוזמנים לשתף. אוהבות מלא. @MaayanHope
