החיים לא תמיד משחקים לטובתנו

פרק 12

נקודת מבט של טאהיונג

היום קמתי ולא היה לי מצב רוח כל כך להסעה אז לקחתי את הסקייטבורד ונסעתי לבית ספר.. איחרתי..
נכנסתי לכיתה וסיגי צעקה עלי קצת, הסטתי מבט ובהיתי בשולחן.

זה נראה שההתנהגות שלי מוזרה ופוגענית, וזה לא בסדר, אבל מה אני כבר יכול לעשות..

"תדבר איתי בהפסקה" יונגי אמר לי.

בצילצול המסמן יציאה להפסקה הגדולה, יצאנו מהכיתה ויונגי תפס את ידי ואמר לי לבוא איתו.

הגענו לחצר בית הספר, הוא הושיב אותי על הספסל ואמר ״למה לא הגעת להסעה ולמה כשהתיישבת לא הסתכלת עלי אפילו...? בדרך כלל אתה כן יוצר קשר עין ולא רק משפיל מבט ושותק... אתה תמיד אומר בוקר טוב ומדבר.. מה קרה טאהיונגי..? דבר איתי...״

״ל-לא התחשק לי לבוא בהסעה.. יונג אני יכול לתת הסבר אחר כך...? אני פשוט מבולבל ממש..
אנני יודע מה לעשות... בכל מקרה.. אחת הסיבות לזה שלא הסתכלתי עליך הייתה כי הסתכלו עלי מוזר ולא רציתי שיסתכלו עליך ותרגיש לא נוח... כגון ג׳אנגקוקי״ אמרתי והשפלתי מבט בחמידות ובלבול.

יונגי התיישב לידי והנהן, "הו, אוקיי.. זה בסדר, רק שתדע.. אם זה יקרה שוב, אין לי בעיה שיסתכלו עלינו כמה שהם רוצים, אוקיי?" הוא אמר והניח את ידו על כתפי.

"אוקיי" הסכמתי וציחקקנו, הוא חיבק אותי חיבוק של אחים כזה.. כמו שכולם עושים לי כי אני נמוך מהם..

שניה לאחר מכן ג'אנגקוקי הגיע אל ספסל חצר בית הספר שבו יונגי ואני ישבנו. ידיי היו מונחות על רגליי בשלווה ואצבעותיי שיחקו זו עם זו מרוב לחץ מהשיחה.

ג'אנגקוקי עבר מולנו, משך בידי אליו ולקח אותי לאותו ספסל שנהגנו לשבת בו בפעמים קודמות לכן.

לא היה נעים לי מיונגי, אבל לא יכלתי להתנגד לו.. ידו חזקה.. ושלי עדינה וחלשה ממש... ניסיתי לומר לג'אנגקוקי שאני באמצע לדבר עם יונגי אך הוא משך אותי מהר מדי, הרחק מיונגי כבר.

ג'אנגקוקי התיישב על הספסל, משך בידי כדי שאשב לידו ולאחר מכן הניח את זרועתו סביב צווארי.

"אתה יודע.. אתה לא חייב לתת ליונגי את גל הצומי הזה...
אם הוא באמת היה רוצה לדבר איתך ולהיות איתך כל ההפסקה, כמו שאני רוצה.. הוא היה עושה את זה. אבל הוא סתם חנון שלא יעשה כלום בשביל אף אחד."

הוא אמר, ניסיתי להבין מה הייתה כוונתו.

הרי אני יודע שיונג וג'אנגקוקי לא החברים הכי טובים... אבל אתמול הוא אמר לי שהוא מנסה לרמוז משהו ולא הבנתי.. אולי גם הפעם?