החיים לא תמיד משחקים לטובתנו

פרק 5

נקודת מבט של הוסוק

התעוררתי בבוקר.

עברו כבר כמה ימים מאז הפרידה, וכל הזמן הזה לא הייתי בבית הספר.. אני לא חוזר לבית הספר עד סוף החודש..

אני לא יודע איך יונגי מתמודד עם המצב החדש..

הוא לא התקשר ולא סימס..

היחיד מהבית ספר שבאמת אכפת לו ממני זה אך ורק ג'ין.. חברי הטוב ביותר והאמת שגם היחידי..

רע לי, עצוב לי, מוזר לי, כואב לי..

'למה הוא היה פאקינג חייב ל'-- דפיקות בדלת לפתע קטעו את קו מחשבתי.

'הוולי שיט, מי זה עכשיו?! ההורים לא בבית.. אולי זה יונגייי' רצתי לדלת ופתחתי.

"אה זה אתה.., היי" אמרתי כשראיתי שזה רק ג'ין.. הוא שוב בא לנסות לשכנע אותי לחזור לבית הספר לפני סוף החודש..

"כן, היי הוסוקי, אני באתי לבדוק מה איתך.." הוא אמר.

עניתי בתגובה "מצבי חרא.. בדיוק כמו קודם, ואין סיכוי.. אני לא ב—"

נקטעתי על ידי ג'ין ופתחתי את עיניי, הן אדומות בטירוף ונפוחות מבכי.

הוא אמר "אל.. אני לא באתי בשביל לנסות לשכנע אותך או משהו.. אני כבר הבנתי שזה מיותר.. רק באתי לבדוק איך אתה.. ורציתי לומר לך, התלמיד החדש אממ.. טאהיונג, הוא ממש נחמד, אני חושב שנצליח להתחבר אליו.."

אמו של ג'ין צפצפה מהמכונית, עשתה לי שלום וקראה לג'ין "חמוד שלי בוא, אני מאחרת לפגישה שלי"

הוא חיבק אותי והלך, ממ.. כיף, נשארתי שוב לבד במחשבות על יונגי..

התחלתי לבכות ושמעתי עוד דפיקה בדלת.

"ג'יני.. לך לבית הספר.. אני לא רוצה לבוא" אמרתי בקול מתבכיין והדפיקות המשיכו אך בעדינות יותר.

הלכתי ופתחתי את הדלת ואני פשוט נשארתי עם פה פעור, זה פאקינג יונגיייי

"היי" יצא לי קול נשי "אממ.. היי" אמרתי לאחר שהחזרתי את קולי הגברי..

"היי הוסוק.." הוא אמר בקול שקט ודואג טיפה.. אך ללא רגשות..

"בוא כנס.." אמרתי וזזתי מהדלת.

"לא תודה, אני רק באתי לבדוק איך אתה ולראות שלא פגעת בעצמך.. וללכת." הוא אמר.

אויש.. זה כואב..

"אני בסדר וככה או ככה זה כבר לא העסק שלך! אני מבקש שתכבד את הבקשה שלי ותעזוב אותי בשקט.. נכון לעכשיו, הסיבה היחידה שאתה יכול לפנות אלי איתה זה לומר לי שאתה רוצה שנחזור!"