״הארי.״ קראתי בשמו,״אני חושבת שאני אחזור הביתה.״ אמרתי לו.
״כבר הסכמת,מאוחר מידי.״ הוא אמר ומשך את ידי.
״לאן אנחנו הולכים?״ שאלתי אותו והוא כמובן לא ענה או שהוא החליט להתעלם ממני.
נכנסתי למכונית שלו כששמתי לב שהחבורה כבר נעלמה ולא ראיתי שום סימן מאנה.
כשהוא התניע את המכונית התחלתי להתחרט.
״תקשיב הארי. אני חייבת למצוא את אנה.״ אמרתי לו והדבר היחיד שהוא עשה הוא הנהנן בראשו.
הוא התחיל לנסוע למקום שאיני יודעת והתחלתי קצת לחשוש,גם לגבי וגם לגבי אנה הקטנה.
״הארי!״ צעקתי עליו כשהוא כמעט דרס חתול.
״תפסיקי לצעוק ולמלמל דברים.״ הוא אמר והמשיך לנסוע.
״תקשיב,אני לא רוצה לבוא איתך למקום שאתה הולך...״ אמרתי,״אז או שאתה תחזיר הביתה והכל יהיה שלום או שאני ארד פה ואקח מונית.״ אמרתי במהירות והוספתי,״ממישהו זר כמובן.״
העדפתי שהוא יסיע אותי הביתה ובכוונה גם הוספתי את המשפט האחרון שאמרתי.
הוא גיחך,״את לא נוסעת הביתה,את נוסעת איתי.״
״לאן?״ שאלתי בשקט,נותנת לו זמן לחשוב למרות שכל הזמן התשובה הייתה בתוך ראשו.
״אתה נוסע לאן ששאר הלכו? איפה שאנה והבנים?״ המשכתי לשאול.
הייתי חסרת סבלנות,רציתי לדעת.
״לא.״ הוא ענה,הדבר היחיד שהוא אמר.
״הארי,אתה חייב להבין אותי...אני אחראית על-״ הוא קטע אותי.
״אני מבין אותך.״ הוא אמר וחייך חיוך קטן,״אני אחזיר אותך ואותה,בסדר? פשוט אל
תדאגי.״ הוא אמר ומשום מה בטחתי בו.
הוא צער במקום חשוך ולא הצלחתי לזהות את המקום אבל משהו בי אמר לי לסמוך על הארי.
הוא פתח לי את הדלת והושיט לי יד אבל התנגדתי להחזיק בה ויצאתי מהמכונית.
״איפה אנחנו?״ שאלתי אותו תוך כדי שניסיתי לזהות את המקום.
״אזור שקט.״ הוא אמר הדבר היחיד שהוא אמר,הפעם הוא תפס את ידי והלכתי אחריו.
״אוקיי.״ אמרתי למרות שלא כל כך הסכמתי שהמקום שקט,אפשר לומר שהמקום די הפחיד אותי כי לא ידעתי בדיוק איפה אנחנו נמצאים.
כל צעד שהתקדמנו הרגשתי יותר טוב כי המקום היה מואר יחסית לאיפה שהארי חנה את המכונית שלו.
״מה דעתך על גלידה?״ הוא שאל אותי וכמובן לא יכולתי לסרב.
מי מסרב לגלידה? אני די בטוחה שאף
אחד.
נכנסנו לגלידרייה והופתעתי שהיו הרבה אנשים בתוך הגלידרייה יחסית לאזור כזה.
חיכינו בתור והדבר הכי נורא שניגשו להארי כל מיני בנות ורצו להצטלם איתו.
זה לא שאני שונאת את זה אבל זה מעצבן אבל ניסיתי להיראות כיאילו הכל בסדר וכלום לא קורה.
