עמדתי בכניסה של המסעדה בוורלי בבריטניה.
הארי בדיוק יצא מהמכונית כשהוא לבוש במשקפי שמש,חולצת ג׳ינס ארוכה ומעליה גם מעיל בצבע זית יחד עם ג׳ינס וכובע גרב בצבע ירוק כהה.
הוא הסתכל עלי באדישות והתקרב,התחבקנו והוא שאל אותי לשלומי. ״מה שלומך,איך הייתה הטיסה שלך?״ שאל.
״נחתתי לפני ארבע שעות ואני לא עייפה משום מה.״סיפרתי לו והוא גיחך.
״תרשי לי להוביל אותך אל המכונית?״ שאל בג׳נטלמיות והנהנתי בראשי להסכמה.
״בוודאי.״ עניתי והחזקתי בידו,סידרתי את הצעיף שלי תוך כדי שהתקדמנו אל המכונית.
נכנסנו למכונית והכרתי את הנהג שלנו פול שאמר שהוא יהיה אחראי וישמור עלינו בזמן החיפוש.
״אנחנו צריכים פרטים,ליה.״ אמר הארי.
״תסע לאימוץ פטימל. אתה יודע איפה זה?״ שאלתי את פול.
הוא הנהנן בראשו והתחיל לנסוע בזמן הזה העברתי להארי דף עליה,כל הפרטים שלה.
כולל תמונה אבל ידעתי שזה לא כזה משנה כי היא עכשיו בת 6 ובתמונה היא רק בת שבוע או אפילו ימים אחדים.
הרגשתי את ידו החמימה על ידי,העפתי את מבטי לעברו והוא חייך חיוך קל.
״אני שמח שהחלטת להצטרף.״ אמר.
הנהנתי בראשי. ״גם אני.״
חלחלו בי קצת רגשות של אשמה,אם לא הייתי מעבירה אותה לאימוץ הכל היה שונה אבל ידעתי שזה כבר קרה ואין מה לעשות אז קיוויתי שנוכל למצוא אותה ואולי גם לקבל אותה חזרה.
ידעתי שזה יהיה אחד הדברים הכי מסובכים בעוד המשפחה היחידה שהולכת לעזור לי זאת מליסה והארי שמהתחלה התעקש.
אחרי חצי שעה של נסיעה שקטה הגענו למרכז האימוץ פטימל.
זכרתי את המקום בדיוק למרות ששמתי לב שהמקום שופץ ונראה יותר טוב מאז.
יצאנו מהמכונית בזמן שפול אמר שהוא יחכה לנו ברכב.
התקדמתיאל הכניסה וניסיתי לדחוף את הדלת אבל לא הצלחתי והארי צחק,רק אחרי זה הבנתי שעל השלט כתוב ׳משוך׳ ולא ׳דחוף׳.
