״מה נראה לך שאת עושה?״ צעקה דני בעודי ריססתי בושם מסריח.
״כלום,״ מילמלתי והמשכתי להשפריץ את הבושם המסריח,החזרתי אותו למקום ופיזרתי עטיפות קטנות של סוכריות בחדר שלי.
״אוקיי,ליה אנלין אנג׳לינה,קלטתי אותך.״ אמרה דני ורק עכשיו שמתי לב שהיא עדיין עמדה ליד הדלת שלי,״את רוצה למות?״ היא שאלה.
״אלוהים! לא! מה נראה לך?״ אמרתי לה והברשתי את השיער שלי באגרסיביות.
רציתי שהוא יראה מגעיל ונורא.
״אוקיי,באמת. מה את עושה?״ היא שאלה ברצינות.
״אני מנסה להרשים את הארי.״ אמרתי לה וקרצתי אליה. ״יפה לי השיער?״ שאלתי אותה והיא הנידה בראשה.
״זה כל כך לא נכון,ליה.״ היא אמרה ונאנחה,״פשוט תגידי לא שאת לא מעוניינת.״ היא אמרה בפשטות אבל זה לא היה פשוט.
״דני,עשינו עסקה ואם אני אנצח...לא יהיה הארי יותר בחיים שלי.״ אמרתי לה והיא כיווצה את גבותיה שזה היה סימן שלא הבינה כל כך.
נאנחתי עמוקות,״תסמכי עלי,לא יקרה כלום והדירה לא תיהרס.״ אמרתי לה.
היא גילגלה את עיניה,״שיהיה.״ היא מילמלה. ״על אחוריותך,ליה.״ היא נעצה בי את עיניה לרגע.
״מתי את ובראיין אמורים לחזור מהטיול הקטן שלכם?״ שאלתי אותה והיא חייכה.
״מחר בסביבות הצהריים.״ היא אמרה,״את תסתדרי,נכון?״ היא שאלה והנהנתי בראשי.
התקדמתי לאיפור,איפור זה חלק חשוב ולא האמנתי שאני באמת אצטרך להתאפר כמו פריקים אז ויתרתי והחלטתי פשוט להשפריץ עלי את הבושם המסריח.
״את משוגעת.״ אמרה דני וקפצתי במקומי ששמעתי את קולה.
״חשבתי שכבר הלכת.״ אמרתי והיא גיכחה,״את מזכירה לי את הדייט שהיית צריכה לצאת עם דן ושנאת אותו אבל היית חייבת לו...בדיוק ככה היית,עם אותו שיער ואותו ריח מסריח...״
״הארי עזר לי בזה.״ מילמלתי והשפלתי מבטי,״עכשיו אני זאת שעושה את זה לו...״
״אבל זה לטובתך,נכון?״ דני ניסתה לעודד אותי,״הוא צריך לחיות את החיים שלו,נכון?״
״נכון.״ עניתי בשקט,קמתי מהכסא וחיבקתי אותה לפני שהיא הלכה.
״תהני בטיול הקטן שלכם!״ צעקתי והיא הנהנה בראשה.
בדיוק שעמדתי לעבור על דברים אחרונים ראיתי שקיבלתי אסמאס מהארי.
״הלוואי שהוא יבטל.״ מילמלתי בתקווה תוך כדי שהתקדמתי לפלאפון הקטן שלי שהיה מונח בשידה ליד המיטה שלי.
לקחתי את הסוללרי ונאנחתי. 'הארי: אני בא,תפתחי את הדלת'
יצאתי מהחדר שלי והתקדמתי לעבר הדלת,פתחתי אותו וצפיתי בהארי.
