לקח לי כמה זמן לחשוב מה לומר,הייתי בהלם. ״מ-מה? מה אתה עושה כאן?״
״אז את נותנת לי להיכנס?״ הוא שאל. התעלם מהשאלה שלי.
היה לי פרצוף מתוחכם כזה שלא הצלחתי לפענח.
״אני בדיוק יוצאת.״ הסברתי לו ואז הוא הניד בראשו.
״לא, את נשארת.״ הוא הצהיר וכשהוא נכנס הוא לקח ממני את המזוודה.
אני לא יודעת למה אבל נתתי לו להיכנס ונשארתי ליד הדלת,עדיין הייתי קצת בהלם ממה שקרה.
״את תעמדי ליד הדלת גם מחר?״ שאל הארי בקול רם.
הסתובבתי. ״איך מצאת אותי?״ שאלתי. זה לא יכול להיות,התוכנית שלי עבדה כמו שצריך.
״קייסי התקשרה.״ הוא הצליב את זרועותיו זו בזו,חייך ואז התיישב על הספה.
״אה.״ המילה היחידה שאמרתי ואז החלטתי לומר. ״אז…אני מקווה שתהנה עם זאתי,אני צריכה ללכת.״ פתחתי את הדלת של חדר השינה ואז הרגשתי יד חמימה על הזרוע שלי.
״ ׳הזאתי׳ לא באה,את באה.״ הוא אמר אבל סירבתי.
״לא תודה,מחכים לי חברים בבית.״ אמרתי בעקשנות.
״לא הם לא. דני ובראיין נסעו לפריז לסוף שבוע.״ הוא אמר והופתעתי לדעת שנאי לא ידעתי את זה.
״אבל דני לא אמרה לי כלום.״ מילמלתי והחלטתי לבדוק בפלאפון שלי שלא היה לו שום הודעה.
״כי אני זה שאומר לך עכשיו,היא אמרה לי לומר לך כי היא ידעה שאני אפגוש אותך כאן.״ הוא אמר והלך לשבת על הספה.
״נחמד.״ הנהנתי בראשי וזייפתי חיוך. ״אני הולכת,אתה נשאר כאן?״
״רק אם את תשארי…אני צריך לדבר איתך.״ הוא אמר ואני לא הופתעתי.
תמיד הוא היה ככה,מאז שהוא נולד.
עזבתי את הידית וסגרתי אותה. ״טוב,אני מניחה שיום אחד פה לא יהיה נורא אבל אתה ישן בספה!״
״מוסכם.״ הוא אמר והדליק את הטלוויזיה.
אני נכנסתי לחדר השינה והדבר הראשון שעשיתי הוא להתקשר לקייסי.
״הלו?״ קולה המזמר נשמע״,ליה?״
״את סיפרת להארי??״ שאלתי אותה.
״אני לא רציתי שתיהיה לבד! הוא כבר הגיע אלייך?״ היא שאלה ויכולתי לשמוע את ההתרגשות בקולה.
״בדיוק שעמדתי לחזור הביתה.״ אמרתי קצת בכעס,אחרי הכל באמת רציתי לחזור לדירה שלי ולחדר שלי.
״מצטערת,חומד.״ היא אמרה בשקט. ״חוץ מזה,הוא זה שהתקשר אלי ולא יכולתי לא להתאפק לא לספר לו. מצטערת,ליה.״ היא הוסיפה.
