הלילה התחיל להיות ממש קר וכשאני מתכוונת קר זה מבול ענק של גשם.
אני אוהבת לשמוע את הגשם ובכללי את אוהבת את עונת החורף שאפשר להתכרבל בשמיכה,לשתות שוקו חם ולצפות בסרטים קיטשיים.
דני ההפך,היא אוהבת את עונת הקיץ שטוענת שזאת עונה מופלאה שאפשר ללכת לים כל הזמן,לזלול ארטים וגלידות, וכי זה בעיקרון קיץ.
ואם כבר מדברים על דני,היא באמת חברה טובה.
אנחנו הפכים ומסתדרות,מי היה מאמין?
טוב,אבל אנשים אומרים שהפכים תמיד מסתדרים לא ככה?
כיסיתי את עצמי בשמיכה וניסיתי להירדם,הייתי עייפה אבל לא עד כדי כך...כך שיכולתי לעשות דברים.
קמתי מהמיטה והחלטתי לצאת החוצה למרות שהגשם והקרירות.
זרקתי עלי חולצה ארוכה ישנה ומעליה סוודר ורוד בייבי שדני קנתה לי,החלטתי ללכת על ג׳ינס סקיני ומגפיים שחורות עם עקב גבוה.
החלטתי לא להתאפר,אמרתי לעצמי...במילא אני לא הולכת לפגוש איזה בן אדם שאני מכירה באמצע הרחוב ועוד בגשם.
יצאתי מחדר שלי תוך כדי ששמעתי את הצחקוקים של בראיין ודני.
״לאן את יוצאת?״ דני קטעה את הצחוק שלה ושאלה אותי.
״החוצה.״ עניתי במהירות תוך כדי שאני מבטיחה מבט מהיר במראה.
״עכשיו?״ שאל בראיין,״גשם עכשיו בחוץ.״
״זה מתחלש,זה בסדר. אני חייבת קצת לצאת.״ אמרתי להם,לא מוכנה להישאר בבית ועוד עם הצחקוקים והאהבה שלהם.
זה כל כך חמוד אבל לפעמים זה מעצבן,תאמינו לי...אני גרה איתם.
״תקחי מעיל.״ אמרה דני.
״אני אראה כמו דובי,אני מספיקה מחוממת עם הסוודר.״ אמרתי לה.
״אז לפחות מטרייה.״ דני ובראיין אמרו באותו זמן ומיד פרצו בצחוק.
כשאני חושבת על זה לעומק,יכול להיות שהם תכננו את זה,אני מתכוונת...תזמנו את זה.
לקחתי את המטרייה שהייתה הכי יבשה,המטרייה הורודה עם נקודות שחורות,התקדמתי לעבר הדלת ולפני שיצאתי צעקתי אליהם,״ביי.״
נכנסתי למעלית ופגשתי את השכנה הכי זקנה בביניין,סליחה,אני מתכוונת מבוגרת.
היא קיווצה את עיניה וחייכה אלי,״זאת את ליה?״
״אכן,גב׳ מיסטרי. זאת אני.״ אמרתי במעט גאוות.
״וואו גדלת! הייתי בטוחה שאת עדיין בת 17.״ היא אמרה בקולה המבוגר.
אוץ׳,״לא גרתי פה בגיל 17,גב׳ מיסטרי.״
״סליחה,״ היא מילמלה,״יש לי קצת בעיות שכחה ודברים מטופשים שמזדקנים.״
