אני יודעת שמה שאמרתי לאבא שלי הוא די מעליב ופוגע וזאת הסיבה למה הוא מתעלם ממני בזמן שהותו כאן עם סבתא. הארי שמע את השיחה ביני לאבא שלי,הוא לא כעס עלי ועודד אותי.
אני חושבת שזה פשוט הכי נכון,להתעלם ממנו אבל העובדה שהוא אבא שלי והוא מבוגר ממני כפליים…זה עצוב. אני אוהבת את אבא שלי למרות מה שהוא גרם לי,אני באמת אוהבת אותו אבל אני שונאת שהוא מתערב בחיי. מגיל קטן הוא תמיד התערב יחד עם אמא שלי שאיתה בכלל אין לי קשר,כיאילו אנחנו זרות.
תמיד אבא שלי הוא זה שסלל את דרכי, אותי לעבוד בעצמי ולהרוויח קצת כסף,הוא זה ששילם למורה הפרטית שלי בצרפתית כדי שאני אלמד יותר טוב. אני יודעת שזה דברים קטנים שאבא שלי צריך להברך עליהם אבל בשבילי,זה קצת…נשמע כמו ילדה בוגרת אבל אבא שלה הוא זה שמחליט עליה.
וזה למה בעצם למה אני כאן עם דני,
רציתי להיות רחוקה מההורים שלי ולצאת מבריטיניה,לחיות את הבלתי אפשרי.
ובעצם,
אבא שלי תמיד רצה את הטוב בשבילי,אני יודעת את זה והארי לא היה אחד מהם.
גם כשהיינו ידידים בתיכון,הוא תמיד לא חיבב שאנחנו עושים עבודות ביחד,הוא תמיד טען שעדיף שאני אעשה עם חברה ולא עם איזה ידיד שאולי הוא יבריז או יתן לי לעשות הכל. אבל הוא לא הבין שהארי הוא לא כזה,הוא לא הבין שהוא כמו האחרים.
אחרי הקיץ שהארי עזב אותי,קיץ 2009,אבא שלי שנא אותו עוד יותר והפעם באמת הייתי בצד של אבא שלי.
זכרתי את היום שחזרתי אל הבית,הדבר הראשון שעשיתי היה לבכות. אבא שלי נכנס לחדר ושאל אותי שאלות,במהירות סיפרתי לו את הסיפור ואז הוא אמר לי ״את רואה? אני תמיד צודק.״ ועזב את החדר.
אבל כולנו טועים,
אין אדם שצודק כל הזמן אלא אם כן הוא טעה וטעה וזה מה שבדיוק מקשה על אבא שלי לאהוב את הארי או אפילו לחבב.
העובדה שהוא עזב אותי לפני כמה שנים רק מטרידה אותו יותר ויותר.
אבל הוא חייב להבין שאני סלחתי והגיע הזמן שגם הוא.
הארי נאלץ ללכת בעשר בלילה לפגישה אחת שהוא לא הסכים לי לגלות מילה עליה,אחרי זה כבר השתעממתי אז ישנתי את שנת היופי שלי,שנת הלילה שלי.
בבוקר קיבלתי הודעה מסבתא שלי שהיא הלכה לבקר חברה טובה עם אבא שלי אז דני,בראיין,אנה ורוקסי היחידים שהיו בבית.
״בוקר טוב.״ אמרה דני וחיבקה אותי חיבוק ענק וחמים. ״מה שלומך?״
