יום כיפור עבר, חג סוכות חלף. המורות בבית-הספר הודיעו שעכשיו מגיע חודש חשוון, מר חשוון, שאין בו הרבה חגים – ולכן יהיה זה חודש של למידה אינטנסיבית, מושקעת, מוקפדת ומהירה. התשובה היחידה שקיבלו הייתה אנחות התלמידים.
באחד הימים, הלכה החבורה יחד במעלה הרחוב, בדרך הביתה מבית-הספר. רובם כבר פנו לעבר ביתם; המעטים שהמשיכו היו גל, שיר, טליה וצור. הם גרו קרוב אלו לאלו ולכן הלכו יחד בבקרים, אך בצהריים היו נפרדים מטליה, שהייתה ממשיכה ונוסעת באוטובוס, ומצור, שקיבל הסעה מהוריו. היום הוריו היו עסוקים, ואמרו לו שיגיעו לאסוף אותו הביתה באיחור. לכן פנו כולם אל תחנת-האוטובוס יחד עם טליה, כדי להמתין עמה לאוטובוס.
הם עמדו ליד מעבר-החצייה שמול תחנת-האוטובוס כששמעו את הצעקות מאחוריהם. אלה היו חבורת הבריונים של בית-הספר. צור וגל, שעדיין לא הכירו אותם או שמעו עליהם, רק הפנו לעברם מבטים תוהים. טליה ושיר, לעומתם, נעצו בחבורת הבריונים מבטים מבועתים ומבוהלים.
"מה קרה?" התבלבל גל.
"אלה הבריונים של בית-הספר," סיפרה שיר באימה. "ותראי, טליה, הפעם גם עומרי נמצא איתם." עומרי היה מנהיג החבורה. רוב הזמן הוא בילה בחדר המנהל ולא יכול היה להצטרף לפעולות המרושעות של חבורתו, אך לעיתים התחמק והצטרף אליהם. כמו היום. טליה ושיר החליפו מבטים, עיניהן נוצצות בבהלה.
לפתע אמר גל, "היי, תראו... דן שם." הוא הצביע על חבורתו של עומרי. בין כל הבריונים השריריים הלך גם דן, ילד מכיתתם, רזה כמקל, עם שיער חום מתולתל ועיניים חומות. הוא נראה שונה בין כל הבחורים המפחידים שסביבו, אחר, לא שייך.
"מה הוא עושה איתם?" הופתעה שיר, "הוא אף פעם לא היה חלק מהחבורה שלהם..."
בטליה עברה צמרמורת. "אולי הם תפסו אותו והכריחו אותו לעשות משהו? אולי בגלל שהוא מכיר אותנו הם הכריחו אותו לעשות לנו משהו..." טליה נרעדה. היא נראתה כאילו בכל שנייה היא עומדת לפרוץ בבכי, מרוב פחד.
"שטויות, אף פעם לא התקרבנו אליהם," ביטלה שיר את דבריה, קצת כדי להרגיע את טליה, וקצת כדי להרגיע את עצמה. "אין לנו חובות אצלם."
"תראו את דן," חזר גל ואמר, "הוא לא נראה כאילו הם פקדו עליו לעשות משהו. הוא נראה כאילו הוא הצטרף מרצונו."
"איך אתה יכול להיות כל כך בטוח בקשר לזה?" תהתה טליה.
גל משך בכתפיו. "תראי איך הוא צועד איתם בביטחון. הוא מרגיש איתם בבית."
ואכן, דן לא נראה כמו הנער החלש והמנוצל מהכיתה; הוא נראה חזק יותר, בטוח יותר, מרתיע יותר. הוא אמנם נותר גבוה ודקיק, אך כשהסתובב עם חבורת הבריונים נראה כאילו הדליקו בו ניצוץ מפחיד.
"אתם חושבים שגם לידור יהיה איתם?" שאל צור לפתע.
"מה פתאום?" הופתעה שיר, "למה שלידור יהיה איתם?"
YOU ARE READING
רק ביחד
Novela Juvenilטליה, שיר, בלה, נעמי, אביה, מאיה וירדן הן חבורה של חברות טובות מאז ומתמיד, אך כשהן מגיעות לכיתה י' ומגיעים בחורים חדשים וחתיכים לכיתה , המצב משתנה וכל אחת מנסה למצוא את האחד שלה , ואותו הדבר קורה גם מצדם של הבנים. המצב יוצר יריביות , מתחים וריבים רב...
