פרק שני
למחרת בבוקר שיר קמה בהרגשה טובה. באף שנה קודם לכן היא לא קמה מאושרת לקראת היום הראשון בבית-הספר. תמיד הייתה קמה מדוכאת ועצובה, מתכוננת לעוד שנה של סבל, ירידות, מבחנים וגם קצת צחוקים עם החברות כדי שיהיו דברים טובים לזכור. היא ידעה היטב שמה שבאמת תזכור בעוד שנים לא יהיו הטיולים השנתיים, אלא כל הצחקוקים והאצבעות המופנות בחוסר-בושה, המצביעות עליה. כל הלחשושים בשעה שהיא עוברת במסדרון...
אל תחשבי על זה, פקדה על עצמה. את קמה שמחה. את קמה שמחה. זה כל מה שחשוב, זה כל מה שצריך.
היא זרקה מבט אחרון לעבר המראה וזכתה לחיוך קטן מבחורה לבושה בחולצת בית-ספר לבנה וג'ינס כהה וגבוה, נועלת לרגליה נעלי בובה פשוטות ושיערה פזור לאחר חצי שעה שבה בילתה עם מחליק בחדרה. פניה היו נטולות איפור והתיק תלוי על גבה. היא יצאה מן הבית, נחושה שלא לתת להרגשה הטובה לחמוק מבין אצבעותיה.
אתמול קבעו היא וחברותיה להיפגש בכיכר שמול ביתה של טליה, נקודת המפגש הקבועה שלהן, בשעה שמונה אפס-אפס, ומשם לצעוד יחד אל בית-הספר.
"שירוש!" צעקה נעמי ונופפה בידיה בהתלהבות. היא ובלה, שהיו שכנות, כבר חיכו בכיכר יחד עם אביה, שגרה לא רחוק מהן. שיר ניגשה אליהן והמתינה יחד איתן. טליה וירדן יצאו מביתה של טליה, ומאיה איחרה בשלוש דקות, כרגיל.
החבורה צעדה בשמחה לקראת בית-הספר, כל אחת מדביקה בהתרגשותה את האחרת, ונכנסה לכיתה בקלילות. רמה החליטה להניח לתלמידי הכיתה לבחור את מקומות הישיבה שלהם בעצמם, בתור פרס של השנה האחרונה ללימודים עמה. רק התלמידים החדשים, על-פי דיווחיה של אביה, קיבלו הוראות מפורשות היכן לשבת.
ירדן וטליה התיישבו יחד בשורה השלישית, אביה ובלה התיישבו בשורה השנייה לפניהן, שיר ונעמי התיישבו בשורה השלישית לצדן ירדן וטליה. מאיה התיישבה לצד ענבר, שגרה איתה באותו הרחוב.
הקירבה בין בנות החבורה גרמה להן לפרוץ בפטפוטים עוד לפני שהתיישבו. הן נתנו לסרט השיער של ירדן את השם "עמוס" וניסו נואשות לקרוע אותו, כיוון שאביה טענה שהוא מכוער. ירדן ניסתה לשווא לקחת אותו מידיהן. בדיוק כשהסרט נפל לרצפה לצד הדלת ושיר צווחה בקול: "לא, עמוס!" נכנסו הבנים החדשים לכיתה, והשתררה דממה.
בחור עם שיער שחור התכופף והרים את עמוס מן הרצפה, ואז התרומם ונעץ מבט תוהה בכיתה, כשואל לאדם שהפיל את הסרט. החבורה הבחינה בעיניו הכחולות.
"הינה, זה החתיך," ציינה אביה את המובן מאליו.
כאילו שמע אותה, פנה החתיך אל אביה, "זה שלך?" הוא נעץ בה את עיניו הכחולות.
"לא, לא שלי, של חברה שלי," מלמלה אביה בהתנצלות ולקחה מידיו את הסרט.
הבחור נותר שם עוד מספר רגעים, ואז פנה אל חבריו, שנותרו בכניסה לכיתה, חוששים מעט מן ההתחלה החדשה. "בואו, תיכנסו," קרא אליהם, והם נכנסו בחשש-מה. הם התיישבו במקומות שלהם.
YOU ARE READING
רק ביחד
Fiksi Remajaטליה, שיר, בלה, נעמי, אביה, מאיה וירדן הן חבורה של חברות טובות מאז ומתמיד, אך כשהן מגיעות לכיתה י' ומגיעים בחורים חדשים וחתיכים לכיתה , המצב משתנה וכל אחת מנסה למצוא את האחד שלה , ואותו הדבר קורה גם מצדם של הבנים. המצב יוצר יריביות , מתחים וריבים רב...
