EL DIABLO

פרק 1 - המושיע שלי

״סוף סוף״ אני ממלמלת לעצמי ברגע שאני מסיימת את עבודתי בקפה שאני עובדת בו.
אני מורידה את הגומייה מהקוקו הגבוהה שמכריחים אותנו לעשות כאן ואני מורידה גם את הסינר השחור שעליו מודפס את שם הקפה.
אני לוקחת את התיק הקטן שלי ויוצאת מהקפה,ממתינה לאחי הגדול שיבוא לאסוף אותי...

״היי מה קורה?״ אני שואלת כאשר עומרי הגיע. ״הכל טוב,איך היה בעבודה ימכוערת?״ הוא שואל ״סביר?״ אני יותר שואלת מאשר עונה ״הבנתי אותך״ הוא מצחקק ומתחיל לנסוע לכיוון הבית...

כאשר אנחנו מגיעים לחנייה של הבית אני יוצאת מהרכב ורואה שעומרי לא יוצא ״אתה לא בא?״ אני שואלת בבילבול ״לא,אני הולך למועדון החדש הזה עם דן וכל החברה״ הוא מסביר ואני מהנהנת להבנה,מנופפת לו לשלום והולכת לבית...

״שלום״ אני אומרת לרונה,הדודה שלי. ״היי בל,איך היה בעבודה?״ היא שואלת ״נחמד כזה״ אני עונה והיא מחייכת בחיוך האימהי הזה שלה שהיא מצליחה לספק לנו אותו כבר כמה שנים טובות ״אני עולה לישון אני ממש עייפה״ אני אומרת ״רגע,מה קרה שחזרת היום כזה מוקדם?״ היא שואלת ״היינו צריכים לסגור היום מוקדם כי אישתו של האחראי משמרת יולדת״ אני מסבירה והיא מהנהנת להבנה ״טוב,לילה טוב״ אני אומרת ומנשקת את הלחי שלה ״לילה טוב ילדה יפה״ היא אומרת בזמן שאני עולה במדרגות לחדר שלי ״אני כבר לא ילדה״ אני אומרת בציחקוק קטן ונכנסת לחדרי.

אני מחליפה לפיג׳מה,אפילו להתקלח אין לי כוח. אני מכניסה את האייפון שלי למטען ונכנסת מתחת לפוך הדק והנעים שלי ותוך מספר דקות אני נרדמת לשינה עמוקה...

טוב אז מי שלא הבין שמי בל בירבט, חגגתי 20 שבוע שעבר וכן אתם בטח שואלים למה בירכתי לשלום את דודה שלי ולא את הוריי,אז ככה שהייתי בת 13 הוריי נקלעו לתאונת דרכים קשה ביותר ולא שרדו אחריה.. ומפה לשם דודה שלי ששמה רונה גידלה אותי ואת עומרי אחי הגדול הבן 22 ,כמה שנים. רונה בת 42 היא האחות הקטנה של אמא שלי ואין לה ילדים או בעל...ישלה בן זוג למען האמת שהוא די נחמד ואני די מחבבת אותו ויודעת שהוא בחיים לא יפגע בה...

״סבבה יחתיכת מציקה,אני אבוא איתך״ אני נכנעת לאמילי שלא הפסיקה לנדנד לי לבוא איתה למועדון החדש הזה שאחי סיפר לי עליו. ״יופי תבואי אלי עוד שעה,נתארגן אצלי ונצא״ היא אומרת ״טוב״ אני ממלמלת ״יאללה ביי קופה״ ״אחותך״ אני עוקצת אותה ואנחנו מתנתקות את השיחה...

״הלו,עומרי?״ אני מחייגת לעומרי ״אה בל?״ הוא שואל ״אני חייבת טרמפ לאמילי״ אני אומרת והוא מבין לבד ״20 דקות אני מגיע״ הוא אומר ומנתק...

״רונה,אני ואמילי יוצאות קצת אני אחזור מאוחר יותר״ אני אומרת ומנשקת את הלחי שלה בזמן שהיא מתעסקת בבישולים די כושלים,למען האמת אני מכינה רוב הזמן אוכל ורונה אממ.. איך אני אסביר את זה?אוקיי,פשוט גרועה בכל הדברים שעוסקים באוכל!!

״טוב יפה שלי תהני״ היא אומרת וזורקת לי את החיוך האימהי והרחב הזה שלה ואני יוצאת מהבית ורואה בחנייה את הרכב של עומרי ״שלום״ אני אומרת עם חיוך מתוק כשאני נכנסת לרכב שלו ״אל תתחנפי״ אח קקה הוא מכיר אותי...

אחרי נסיעה קצרה של 10 דקות עומרי מוריד אותי אצל אמילי ונפרד ממני לשלום.
אני נוקשת שתי נקישות חלשות בדלת והן מספיקות לשמוע את קולה של קרין,אמא של אמילי ״פתוח״ היא צועקת ואני נכנסת לבית ״היי קרין״ אני אומרת ״היי מתוקה״ היא מחזירה בזמן שהיא מנגבת את ידייה מהמים ששטפה איתם את הכלים רגע לפני שנכנסתי בדלת.. ״הרבה זמן לא היית כאן״ היא מחבקת אותי ״חח לפני שלושה ימים״ אני מגחכת ״גם הרבה״ היא מחזירה ״טוב תעלי היא למעלה מחכה לך״ היא אומרת ואני מהנהנת ועולה לחדרה של אמילי.

״מכוערתתתת״ אני צועקת מתי שאני נכנסת לחדרה ורואה אותה שוכבת במיטה ומתכתבת בפלאפון ״הבהלת אותייי״ היא צועקת ומפילה את הפלאפון מידה בגלל הבהלה ״זאת הכוונה״ אני מצחקקת ונשכבת לידה..
אז אוקיי,אמילי...אמילי היא פשוט מהממת ביופיה. היא בעלת שיער שחור וגלי,עיינים חומות ועמוקות עם ריסים ארוכות ביותר,אף סולד וקטן ושפתיים מלאות וורדרדות... אתם בטח חושבים,אוייי נו באמת היא רגילה..אז לא! היא פשוט מהממת וישלה תווי פנים מיוחדות ביותר.

״יאללה זוזי למקלחת את מסריחה ברמות״ היא אומרת וסותמת את אפה ״חיחיחי מצחיקה״ אני אומרת בצחוק ואז הולכת לחדר האמבטיה ומתחילה לעשות את הסידורים שלי שם.

אחרי שאני מסיימת אני נכנסת בחזרה לחדרה של אמילי ורואה אותה כבר מאופרת עם שיער מסודר ״קדימה, תתעללי בי״ אני נותנת לה את הרשות להפוך אותי לבובת ניסיונות שלה... היא מייבשת לי את השיער ועושה לי מעט בייביליס בקצוות.אחרי שהיא מאפרת אותי ״ומסדרת״ אותי היא פותחת את ארון הבגדים שלה ומתחילה להעביר בגד אחר בגד ״אוקיי אני אלבש את זאת״ היא מוציאה שמלת מיני שמאוד חשופה באזור החזה והגב בצבע וורוד בייבי ״למה שלא תלכי ערומה וזהו?״ אני שואלת בהומור והיא מצחקקת בזיוף ״טוב סבתא״ היא ממלמלת ואני מגחכת בגלל הטיפשות שלה ״וזה את לובשת״ היא מושיטה לי שמלה אדומה עם מחשוף מאזור החזה ועד למתחת לפופיק ״את רצינית? אני לא לובשת את זה״ אני עושה פרצוף נגעל והיא מגלגלת את עייניה ״טוב קחי את זאת היא הכי פחות חשופה שלי״ היא מושיטה לי שמלת סטרפלס שחורה עם שרוולים ארוכים ״הנה המושיע שלי״ אני אומרת בהומור ואנחנו מתחילות להתלבש...

״ואוו״ אני אומרת כאשר אמילי לבשה את שמלתה.. השמלה פשוט לא משאירה מקום לדימיון ״ואווו את בעצמך,אומנם היית יותר ואוו אם היית לובשת את השמלה האדומה אבל אני סולחת לך הפעם״ היא אומרת בצחוק ואני מפנה אליה אצבע משולשת ״תחנקי יכלבה״ אנחנו נועלות עקבים,מארגנות תיקים קטנים ויורדת לחנייה של אמילי ששם נמצא הרכב שלה...

שלום לכם🧚🏻‍♂️
זה סיפור ראשון שלי ואני מקווה שתאהבו אותו.
תרשמו לי בתגובות אם אהבתן את הפרק הראשון או לא.
(את שם הסיפור לקחתי מאיזשהו ספר שראיתי בסיפרייה והכותרת נורא משכה אותי-לשואלות).
בתמונה-בל.