EL DIABLO

פרק 10 - הסתבכתי איתו

״גברת בל״ אני שומעת קול נשי ומבוגר במעומם,אני פותחת אט אט את עייני ופוגשת את האישה המבוגרת שאתמול דיברה איתי ועם דין כאשר נכנסנו לסלון.

״בוקר טוב״ אני ממלמלת לעבר האישה החביבה ״בוקר אור יקירתי,מר דה רוסו יצא לסידורים,הוא אמר לי שתקומי,תאכלי ארוחת בוקר והנהג יסיע אותך לביתך חזרה״ אומרת ואני מהנהנת וקמה בעייפות מהמיטה לאחר שהיא יוצאת מהחדר.

אני לובשת את השמלה השחורה ואת העקבים חזרה על גופי,מצחצחת את שייני עם המברשת שיינים שהונחה על הכיור באמבטיה ולאחר מכן יורדת למטה.

אני פוגשת שוב הפעם את האישה המבוגרת ״בואי תאכלי משהו ודין יחייג לנהג שיבוא לקחת אותך״ אומרת בקול אימהי ״אני לא רעבה גברת...?״ אני מחכה שתשלים את משפטי ״אוו...אלגרייה״ משלימה עם חיוך רחב על פניה ״תודה גברת אלגרייה אבל אני לא רעבה״ ״אני הבטחתי לדין שתאכלי משהו גם אם לא תרצי״ היא אומרת בנימת שיכנוע ״אני מודה לך אבל אני באמת שלא רעבה״ ״אבל הבטחתי לו״ היא אומרת ואני נאנחת ״אם תכיני לי קפה לדרך זה יהיה נחמד״ אני מגיעה איתה לפשרה והיא מהנהנת ואחרי כמה דקות חוזרת עם נס קפה ושתי עוגיות אלפחורס.

אני מודה לה ולוגמת מהנס שהכינה לי בזמן שהיא מחזיקה פלאפון נייד ומניחה אותו על אוזנה ״הלו,דין יקירי?״ שואלת יותר מאשר עונה ״כן,היא אכלה,תשלח לכאן את הנהג בסדר?״ היא שואלת בקולה האימהי שגורם לי לרצות לחבק אותה...זה מוביל אותי לחשוב על אימי מה שגורם לדמעות קטנות לנזול מעייני ״למה את בוכה יפייפיה?״ היא שואלת בדאגה לאחר שמניחה את הפלאפון על השיש ומתקרבת אלי ״לא,זה שום דבר״ אני מצחקקת ומוחה את דמעותי ״את פשוט מזכירה לי קצת את אמא שלי״ אני מגחכת ״אז אם את בוכה ככה בגלל אמא שלך אני משערת שיש לכן קשר מיוחד״ היא מסיקה דעה לא נכונה במיוחד ״לא,היא נפטרה לפני כמה שנים״ אני אומרת ״אוי,אני מצטערת לשמוע״ היא מחבקת אותי ואני מחזירה לה חיבוק בחזרה שלפתע צפירת מכונית נשמעת לאוזנינו ״זה בטח הנהג, בואי אני אלווה אותך״. אנחנו יוצאות לבחוץ ורואות רכב שחור,אני מודה לאלגרייה על הכל ,נפרדת ממנה לשלום ולאחר מכן נכנסת לרכב וללא מילים מיותרות הרכב מתחיל לנסוע.

״תודה״ אני מודה לנהג הקשוח ויוצאת מהרכב,מולי עומד ביתי שלא ראיתי אותו רק כמה שעות וכבר התגעגעתי אליו....

דין
אני לא מאמין איזה נמושה אני בגללה,הייתי צריך להרוג את המזדיין הקטן הזה שהחליט לצאת איתה אבל אני יודע שאם הייתי הורג אותו, היא לא הייתה רוצה להתקרב אלי,למרות שאני לא רואה הבדל בין המצב של עכשיו לבין המצב שיכל לקרות.

״שלום לך בן זונה״ אני נכנס לחדר הרופא בבניין עסקים שלי ופוגש את אביאור המזדיין הזה.

״עכשיו תקשיב לי טוב״ אני אומר רואה את פניו המפוחדות ״אל תתקרב אליה יותר,אפילו אל תחשוב לדבר איתה,אני מבטיח לך שבמקרה ואני אחשוד,אפילו קצת אתה תסבול מזה יותר מאשר ירייה קטנה בכתף״ אני אומר ודוחף את כתפו והוא צועק,נאנק מכאבים.