EL DIABLO

פרק 2 - בלק לייבל נקי

*ממליצה לשמוע את השיר בזמן הקריאה.

״הגענו״ אמילי מכריזה ואנחנו יוצאות מהרכב ומתקדמות למועדון.

״אז רגע אני לא מבינה,קבעת איתו שתיפגשו במועדון?״ אני שואלת ״כן״ היא אומרת. אוקיי אז עכשיו אני מבינה שאמילי התכתבה עם בחור בן 28 והם קבעו להפגש כאן...אחראי מצידך מאוד אמילי.

״יאללה בואי נכנס״ היא אומרת וכך אנחנו עושות.
כבר שנכנסתי ריח של אלכוהול,זיעה וסיגריות התעופף באוויר. אנחנו הולכות לבר ומתיישבות בכסאות הגבוהים מול הדלפק ״מה בשבילכן בנות יפות?״ הברמן שואל,בוחן כל אחת ואחת מאיתנו ״שתי שוטים של טקילה״ אמילי אומרת ואני מהנהנת להסכמה.

הוא מגיש לנו את השוטים ואנחנו שותות אותם בשלוק אחד ״עוד?״ הוא שואל עם חיוך פלרטטני ״לא תודה״ אני עונה והוא מהנהן וממשיך להסתכל עלינו ״בל,זה הוא״ היא לפתע אומרת ומסמנת לי עם ראשה על בחור בלונדיני וגבוהה מאודדד ״קצת גבוהה מדי לא?״ אני שואלת והיא מגחכת מעט ״קצת״ היא מצחקקת ואני איתה ״טוב הוא מסמן לי לבוא,הלכתי אליו״ היא אומרת ואני מהנהנת להסכמה ונשארת לבד עם הברמן ״אז?״ הוא שואל ״אז?״ אני שואלת בחזרה ״בת כמה את?״ הוא שואל ״20״ ״ומה את עושה מח..״ הוא מתחיל לומר אך לא מצליח לסיים את המשפט ומבטו נתקע על משהו מאחורי והוא נהפך לחיוור.

סובבתי את מבטי לאחור ופגשתי בזוג עיינים שחורות ושיער שחור כמו פחם שמסודר עם ג׳ל לאחור באופן מושלם.הבחור בעצמו היה מושלם.

תווי פניו גבריים ברמות,שפתיו אדומות ובשרניות,כאלה שרק מחפשות צומת לב.

הוא לבש חולצה לבנה של לקוסט וגינס שחור שישב על רגליו בצורה מושלמת ומדויקת.

הבחור נוטף סקס-אפיל,רואים עליו שהוא חולה שליטה, נותן נוכחות של אריה.

הוא נראה כל כך מסוכן,כל כך קשוח ומאיים.

הבחור התקדם לכיוונינו והתיישב כסא ליידי ״כ..כן אד..וני מה ת..רצה?״ הברמן מתחיל לגמגם בחוסר שליטה ״תביא לי בלק לייבל נקי״ הוא מבקש בקול גברי,קר ושולט והברמן מהנהן במהירות והולך להביא לבחור את המשקה. אני מתבוננת לאחור רק בשביל לראות את אמילי ואת הבחור הזה שלה מתנשקים.

אני מפנה את מבטי הצידה ועייני נפגשות עם עייניו של הבחור שלצידי ובמהירות אני מסיטה את מבטי לכיוון הבר, אני רואה מהפרופיל שלי שאותו הגבר בוחן את כל כולי ביסודיות טהורה,מה שמעביר בי צמרמורת בעמוד השידרה שלי. הברמן מגיש לבחור את הכוס שלו ואני קמה בזריזות ומתקדמת לעבר הרחבה ושוב,דרך הפרופיל שלי אני רואה את מבטו זז יחד עם כל צעד שלי,אני מרגישה את המבט החודר שלו עליי כאילו רק המבט החודר והעמוק הזה הוא מצליח לחשוף אותי, כאילו הוא מפשיט אותי רק דרך המבט הזה שלו.

אני חושבת לאן ללכת אבל תכלס מה ישלי לעשות כאן חוץ מלהשתחרר ולרקוד, בשביל זה הגעתי,בשביל לעשות חיים...

אני עומדת באמצע הרחבה ומתחילה לזוז לפי הקצב של המוזיקה,זה רק אני והמוזיקה.

למען האמת אני אוהבת לרקוד ולהתעלם מהכל,מהמבטי קנאה שאני מקבלת מבחורות ואת המבטים הרעבים של הגברים שרק רוצים לראות עוד... אני מסופקת מזה אבל מה שבאמת מספק אותי זאת הסטלה מהמוזיקה.

אני ממשיכה לרקוד שלפתע גוף זר נצמד לגופי בפעם החמישית להערב רק שאת כל הארבע הקודמים הצלחתי להוזיז ממני בקלות אך הבן אדם הזה,זה שאני מפנה את גבי אליו עכשיו ולא מצליחה לראות מי זה, פשוט לא זז ממני...

אני עושה כל מני תנועות חדות שיוזיזו אותו ממני אך הוא לא זז כאילו לא אכפת לו. ״תשחרר״ אני אומרת בקול מעט מאיים ״ואם לא באלי?״ הוא מתחכם,רגע, זה הקול הזה...הקול הגברי,המאיים.

אני מצליחה להסתובב בחדות ואני פוגשת את פניו המשורטטות באופן מושלם. ״אז יבוא לך״ אני מתחילה גם כן להתחכם ״את משחקת באש״ הוא לוחש לאוזני ושוב אותה צמרמורת משונה עוברת בעמוד השידרה שלי. ״אתה יכול לשחרר לי את המותניים?״ אני מבקשת והוא עושה תנועת סירוב עם ראשו ״רק אם את נותנת לי להחזיר אותך לבית״ הוא עושה איתי משא ומתן? ״ישלי טרמפ הביתה״ אני מסבירה והוא מגחך ״החברה שלך כבר בראש אחר״ הוא מסביר ומסמן לי להסתכל לצד ששם אני רואה את אמילי עם הבחור הזה עוד שנייה אונסים שם אחד את השני.

״אז אני אחכה שהיא תסיים״ אני אומרת והוא מצקצק עם לשונו ומניד עם ראשו לשלילה ״את באה איתי״ הוא אומר ומושך אותי אחריו, לא נותן לי אפילו להשחיל מילה.

הוא מושך אותי לחנייה ששם מחכה רכב ספורט מסוג פורשה ״זה שלך?״ אני שואלת מופתעת והוא מהנהן עם ראשו ״כנסי״ הוא אומר ואני מנידה בראשי ״אני לא יודעת מי אתה או מה אתה אבל אני רוצה להמשיך להשאר במועדון ואני לא שואלת אותך״ אני עונה בחוצפה ומסתובבת בשביל ללכת אחורה אך הוא תופס בפרק כף ידי ומושך אותי לאוטו בזמן שאני משתוללת בין ידיו אך הוא מצליח להושיב אותי ולנעול את הדלת שלי ״בן זונה״ אני ממלמלת לעצמי ושוב צמרמורת עוברת בגופי אך צמרמורת לא נעימה,כאילו הרגשה שהוא הולך לעשות לי משהו תוקפת אותי.

הוא נכנס לרכב,איפה שמושב הנהג וחוגר את החגורה שלי ושלו.

״איפה את גרה?״ אחחח קול סקסי ״לא עניינך״ אני שוב עונה בחוצפה והוא מחייך חיוך צדדי יפה כזה שחושף לו גומה עמוקה ויפה ״תעני לי עכשיו״ הוא אומר בקול מאיים אך משועשע מעט מה שמצליח להבהיל אותי וגורם לי להתחיל לחשוש ״נטיב 44״ אני אומרת והוא לא מגיב ופשוט מתחיל לנסוע.

״מה שמך?״ הוא שובר את השקט באמצע הנסיעה ״אדוני, אני לא חושבת שזה אמור ליהיות עיינינך״ אני תוקפת והוא מגחך למרות שלא היה זכר להומור ״אני אשאל שוב פעם״ הוא אומר בקולו המאיים והקריר ״מה שמך?״ הוא מסובב את פניו אלי ואני מגלה את היופי המדוייק שלו אך גם את המבט המאיים והחודר שלו ״בל״ אני עונה ״בל מה?״ הוא מחכה לשמוע את שם משפחתי ״בל בירבט״ אני עונה במעט חשש ״נעים מאוד דין דה-רוסו, אבל כולם קוראים לי אל דיאבלו״

פרק שתיים!!!!!!
מה אומרות על הפרק?אהבתן?
תספרו לי בתגובות מה דעתכן ואשמח שתצביעו לי על הסיפור...זה יהיה נחמד💗
בתמונה-דין.