*פרק עם תוכן מיני קטן*
יומיים כבר עברו מאז הנסיעה של עומרי ורונה.. אני יוצאת מבית הקפה לאחר משמרת מייגעת וממתינה למונית. אני מביטה בניידי ורואה שהשעה 23:15.
לאחר שהמונית מגיעה,אני נכנסת לתוכה,אומרת את הכתובת,משלמת לנהג ומחייגת לאמילי...הרבה זמן לא דיברתי איתה.
״מכוערת״ היא אומרת בהומור ואני מגחכת ״מה קורה?״ אני שואלת והיא נאנחת ״כרגיל אני יודעת,התגעגעתי אליך יזונה״ היא אומרת ומצחקקת ואני יחד איתה. אחרי נסיעה של 15 דק אני מגיעה הביתה,מודה לנהג ויוצאת מהרכב. ״טוב אמילי,אני אדבר איתך מחר או משהו״ אני אומרת ואנחנו נפרדות לשלום. אני מוציאה את המפתח ופותחת את הדלת,ברגע שאני נכנסת ליבי פועם במהירות,אני לא זוכרת שהשארתי את האור במטבח דלוק.
״עומרי?״ אני ממלמלת בשקט אך רואה שאין קול ואין מענה. אני מתחילה להתקדם בצעדים איטיים לכיוון המטבח ורואה גב רחב וחסון,שיער שחור כהה,כמו פחם, וחליפה מהודרת המונחת על הגוף הסקסי שמולי. הבן אדם מסתובב ואני לא יודעת אם להירגע או להילחץ.
״מה אתה עושה בבית שלי?״ להלחץ... ״לא היה כזה קשה להכנס לכאן,תתחילי ללמוד לסגור את החלונות בבית״ באיזה זכות לעזאזל אתה פורץ לי לבית ואומר לי את זה?ואיי אני שונאת אותו ״תגיד לי אתה שפוי?למה אתה נכנס לי לבית?״ אני צועקת עליו והוא מגחך ״יפיפיה,אני אוהב שאת צועקת,אבל הייתי מעדיף שתצעקי בנסיבות קצת שונות איתי״ הוא אומר וצמרמורת מוזרה עוברת בגופי, אולי זה מהמילים המלוכלכות שמנסה להעביר לי או מהידיעה שהוא פרץ לי לבית ואין לי מושג מה הוא רוצה..
״דין,מה אתה עושה אצלי בבית?״ אני שואלת והוא תופח על הכסא שמונח לידו בכדי שאבוא לשבת לידו. אני מסתכלת עליו בחשד ודי חוששת ללכת לשבת לידו אך עושה את זה.
אני משלבת את רגלי זו בזו ואת ידי זו בזו ומביטה בו בעצבים. ״אני לא מבינה באיזו פאקינג זכות אתה פורץ לי לבית״ אני מתפרצת עליו והוא מגחך ״יפיפה,בואי נוריד קצת את הטונים,זה לא מוצא חן בעייני כל כך״ הוא מחייך חיוך שתלטני אך מושך באותו מידה ״דין״ אני מחייכת חיוך מזויף,שרואים שהוא מזוייף ״אתה לא מפחיד אותי״ אני מורידה את חיוכי ומחזירה את מבטי העצבני חזרה אל פני ״את בטוחה?״ רעש של אקדח נשמע לאוזני ואני מסתכלת על ידיו שמוציאות מכיס החגורה שלו אקדח שחור ומבריק.
הוא מחזיק את האקדח ומשוטט איתו על ירכי החשופות הלבושות בשורט בלבד. הוא עובר לשוטט יותר קרוב לפנים יריכי מה שגורם לי להעביר את מבטי מפניו הערמומיות אל רגלי המכוסות בעור ברווז. הוא ממשיך לשוטט ומכניס את נשקו לתוך מפשעתי,אני פוערת את פי מהבהלה ומתרחקת מעט עם הכסא אך הוא מחזיר אותי חזרה אליו.
YOU ARE READING
EL DIABLO
Roman d'amourהיא משגעת אותי.הבחורה הזאתי פאקינג מחרפנת אותי,מוציאה אותי משפיותי.אבל איך בחורה כמוהה יכולה להתאהב בבחור כמוני,באל דיאבלו,בשטן בכבודו ובעצמו. בל בירבט,בחורה רגילה בת 20 העובדת בבית קפה ממוצע במרכז העיר. די בטוח שהיא הצטערה שהלכה למועדון החדש שפתחו...