EL DIABLO

פרק 9 - שקט שומם

״דין בבקשה תחזיר אותי הביתה״ עוד דמעה בוגדנית זולגת מעייני אך הוא מתעלם וממשיך לנסוע במהירות ובעצבים ״לאן אנחנו נוסעים דין?״ אני שואלת בפחד אך הוא עדיין לא עונה,הוא נשאר עם מבט כועס ועצבני לכיוון הכביש,לסתו התחזקה אפילו יותר מה שגרם לי לפחד ולהרתע יותר אך עדיין לא וויתרתי.

רגלו התחילה לקפץ מרוב עצבים ״תחזיר אותי,בבקשה״ אני מניחה את ידי על רגלו המקפצת מה שגרם לו להוריד את ראשו מטה,אל ידי...הוזזתי אותה בזריזות והוא חזר להסתכל בכביש,תאמינו לי גם נהג מרוצים לא נוסע ככה ״תאט לפחות״ אני כבר הפסקתי לקוות שיחזיר אותי כרגע הביתה ופשוט הבטתי לכביש.

אני רואה שאנחנו מתקרבים לרמזור אדום אך במקום לעצור הוא פשוט פאקינג עבר את הרמזור הזה ״תגיד לי אתה שפוי??המכונית כמעט התנגשה בנו״ אני צועקת עליו אך הוא עדיין לא מוזיז עיין אחת לכיווני וממשיך לנסוע...

אחרי עשר דקות נוספות של נסיעה מהירה אנחנו מגיעים למקום ירוק,מלא צימחייה ופרחים,אנחנו ממשיכים לנסוע לאט שלפתע שער מברזל מופיע מולינו השער נפתח אוטומטית ואנחנו נכנסים דרכו לאחוזה ענקית. בחיים לא ראיתי בית כזה ענק ״זה...זה הבית שלך?״ אני שואלת מבלי להביט בו אך הוא לא מגיב.

אנחנו נכנסים לחנייה ששם יש טור ארוך ביותר של רכבים מכל הסוגים המחודשים,הוא חונה את הרכב, מוציא את המפתח ממקומו ויוצא מהאוטו.

אני פוחדת לצאת גם אך עושה את זה בהיסוס קל.

אני רואה את דין מתחיל ללכת ומסמן לי עם עייניו לבוא אחריו וכך אני עושה,אנחנו נכנסים לתוך האחוזה הפאקינג ענקית והמפוארת הזאתי והוא מוביל אותי לסלון ״שלום מר דה-רוסו,תרצה לשתות משהו?״ אישה מבוגרת וחביבה בעלת שיער ארוך ולבן ניגשת אליו ואומרת בחיוך אימהי ודואג,הוא מניד בראשו והגברת מביטה אלי ״והגברת הצעירה?תרצי לשתות משהו?״ היא שואלת עם חיוך יפה ונעים לעיין אך אני מסרבת בנימוס ומחייכת אליה חיוך קטן,היא מהנהנת והולכת מהסלון.

אני מביטה על הפאר שסביב אך ורק בשביל לא להביט לכיוונו, אני מפחדת לפזול אליו אפילו במעט ״בל״ אומר בקול הסקסי והמאיים,׳אוי נו באמת בל?סקסי?הוא מפחיד אותך ואת שונאת אותו על כל מה שעשה לך ,אסור לך לחשוב על הקול הסקסי והיפה שלו׳ הקול בראשי אומר לי אך אני עדיין חושבת שיש לו קול סקסי ומושך...לצערי.

אני מביטה לכיוונו באיטיות עם עיינים מתחננות אך זה לא מזיז לו ״בבקשה דין,בבקשה תחזיר אותי הביתה״ אני מתחננת אליו אך הוא מחייך חיוך צדדי ולא במובן הטוב, במובן הערמומי יותר כאילו הולך לקרות פה קטטה או משהו בסגנון.

״אני חושב שקצת שכחת על מה שדיברתי איתך״ הוא אומר ומגחך לעצמו ״על מה דיברנו בל?״ הוא מתקרב אלי בחדות מה שגורם לי להרתע וללכת צד אחורה אך הוא עדיין ממשיך להתקרב אלי ואני ממשיכה ללכת אחורה עד שגבי נתקל בקיר הקר ״את זוכרת מה אמרתי לך?״ הוא תופס בשתי ידי ומקרב אותן לקיר ״זוכרת שאמרתי לך שאת מחוייבת ליהיות שלי?״ הוא שואל בלחש ובאיום לאוזני,אני מנידה את ראשי במהירות ודמעה בוגדנית בורחת מעייני ״אז בואי נבהיר לך את זה שוב״ עכשיו הוא כבר לא לוחש לי באוזן עכשיו הוא יותר צועק ברחבי הבית ״את מחוייבת לי,אסור לך להתקרב לבנים שהם לא אני,או אחיך כמובן״ הוא מגחך מהסוף למרות שזה לא באמת מצחיק אותו ״במקרה ותתקרבי לגבר מסויים מתחת לאף שלי הוא יסבול, וגם את אז אל תנסי אותי למה יש לי פתיל נורא קצר,וחבל״ הוא אומר באיום ״חבל על מי שמת״ אני ממלמלת לעצמי ומנסה להלחם בידיו החסונות של דין הכולאות את ידי,ללא הצלחה כמובן, ״נכון,את צודקת,חבל על אביאור הזה שהלכת איתו מאחורי הגב שלי״ הוא מחייך חיוך צדדי וערמומי ״את..אתה הרגת אותו?״ אני שואלת בלחש והוא מהנהן להסכמה ומגחך ״תלמדי לפעם הבאה״.

הוא בא להוריד את ידיו מידי אך לפתע הוא מחזק אותם יותר ופרצופו הופך ליהיות יותר מאיים ומפחיד ממה שהיה קודם לכן ״איפה הטבעת שלך?״ הוא שואל ״מ..מה?״ אני ממלמלת למרות שאני יודעת על מה הוא מדבר ״הטבעת,הטבעת שהבאתי לך,איפה היא?״ הוא שואל בכעס ״בבית״ אני מטה את פני הצידה בכדי לא לפגוש את פרצופו הכועס ״ולמה היא לא מונחת על האצבע שלך?״ שואל מתקרב אלי עם פניו ומנשק את הצוואר ועצמות הלחיים שלי, אני מטה בחזרה את פני כלפיו בכדי שלא ימשיך במה שעשה ״כי ככה״ אני עונה באומץ והוא מצחקק,משחרר את ידי ונותן לי מרחב לזוז ״ואי בל,ישלך הזדמנות אחרונה אחרת אני כבר לא יהיה נדיב וטוב לב כמו שאני כרגע״ אני מגחכת ממילותיו, עלאק טוב לב ״מחר את מחזירה את הטבעת לאצבע שלך ואם תחשבי על להוריד אותה אפילו רק בשביל לגרד באצבע אני אדביק לך אותה חזרה על האצבע היפה והארוכה שלך שלא תוכלי להוריד אותה שוב״ אומר.

״ועכשיו בואי אחרי״ אני לא זזה מהקיר,אני מפחדת מדי בכדי לזוז ״עכשיו״ הוא שואג ואני מתחילה להתהלך אחריו ללא ברירה.

אנחנו מגיעים למעלית והוא לוחץ על הקומה השלישית.

בתוך המעלית שורר שקט שומם שגורם לי לפחד יותר ממה שאני מפוחדת כרגע,למזלי זה רק 10 שניות אחרת הייתי שוברת את המעלית שעשויה מזכוכית וקופצת ממנה.

אנחנו מגיעים לקומה השלישית ומולי נגלה מסדרון ארוך מאוד. הוא מתחיל ללכת לצד השמאלי עד שעומד מול דלת מסוימת ונכנס אליה ואני אחריו.

ואוו,החדר הזה כל כך מושלם,הלוואי עלי חדר כזה. ״תשני כאן הלילה מחר אני אראה מה נעשה איתך״ אומר,מזאת אומרת מה נעשה איתך? חתיכת דגנרט הוא גורם לי יותר לפחד.

אני מהנהנת כמו כלבלב מסכן והוא זורק לי מבט אחרון ומיואש ויוצא מהדלת,לא לפני שאני שומעת את הדלת ננעלת בעזרת מפתחות ״בן זונה״ אני ממלמלת לעצמי,ונכנסת לדלת נוספת שיש פה בחדר,חדר אמבטיה... אני מסירה את האיפור בעזרת צמר גפן ומים שיש פה על השיש,אוספת את שערי למין פקעת מרושלת עם גומיה שחורה שהייתה בתוך תיק המייקל קורס שלי,חוזרת לכיוון המיטה,פושטת את השמלה והעקבים ונכנסת מתחת לפוך החם שיש על המיטה הענקית הזאתי, נותנת לעייני להעצם ולגופי לנוח קצת.

פרק נוסף👑
מקווה שאהבתם...
15/11/2018