״אתה ידעת?״ שאלתי שנכנסתי לחדר ״אם ידעת ולא סיפרת לי אני נשבעת שאני לא מדברת איתך״ אמרתי
״מה? על מה את מדברת?״ שאל ״אתה ידעת שהם ביחד?״ שאלתי
״מי ביחד?״ שאל ״דניאל וליאן״ אמרתי ״מהה??״ שאל והבנתי שהוא לא יודע גם
״כן, אני ירדתי עכשיו למטה והם התנשקו״ אמרתי ובשנייה הוא ירד למטה
מכולם, מכולם לי הם לא סיפרו
אני לא מוצאת סיבה הגיונית, זה לא שאני אכעס וליאן יודעת את זה, להפך, אני הכי שמחה בשבילם
אבל משהו לא מסתדר שלי, למה לעזאזל מכולם לי הם לא סיפרו
ירדתי למטה, ראיתי את אור ודניאל בטח לידור מדבר עם ליאן
״אתה ידעת?״ שאלתי את אור ״אור תענה לי, ידעת מזה?״ שאלתי שוב ״כן״ ענה
״אני לא מבינה, מכולם, לי לא סיפרתם?? מה הקטע?״ צעקתי ״אן תקשיבי, באמת שרצינו לספר לך אבל רצינו לחכות שתהיה יותר חזקה״ דניאל אמר
״תירוץ מפגר! אחד- מי אמר לך שאני לא חזקה, אני פאקיניג יותר חזקה מכולכם
שתיים- ממתי אתם ביחד?״ אמרתי ושאלתי
״שהיא הייתה באילת דיברנו וזהו״ אמר ״אבל זה עוד לא היה בטוח רק בימים האחרונים זה נהיה בטוח״ אמר
״נפגעתי! חשבתי שתספרו לי על דבר כזה, אאוץ׳ ״ אמרתי ועליתי לחדר
סגרתי את הדלת
הדלת נפתחה. נו ברור למה שיתנו לי שקט בבית הזה
״תצא מפה״ אמרתי ״כוסעמק אור תצא מפה״ אמרתי ״זה לא בגלל זה, מה קרה?״ שאל
״מאיפה אתה יודע? בטח שזה בגלל זה, למה למה מכולם לי לא לספר? הרי אתם יודעים שאני הכי מפרגנת״ אמרתי
״טוב ועכשיו באמת... מה קורה?״ שאל
״אין לי כח יותר, נשבר לי מהכל, כן אני מנסה להיות חזקה והכל אבל אני פשוט לא יכולה, גם לי יש נקודות שבירה וזה התפוצץ ובגדול
כואב לי, כל רגע, כל שנייה אבל אני לא מדברת על זה ואל תשאל למה כי אני באמת לא יודעת״ אמרתי
״זה בסדר להישבר, זה בסדר לא להיות חזקה תמיד, את לא חייבת להיות מושלמת״ אמר
״בטח שכן! כי שאני לא מושלמת קורה משהו, כל פעם שעשיתי משהו לא בסדר קרה משהו
אז אי אפשר להישבר כי אז יקרה משהו״ אמרתי ובכיתי
״אבל זה נגמר, לא יקרה עוד כלום״ אמר
״אתה לא יכול לדעת! אתה לא יכול לדעת כלום, אתה לא יודע איזו הרגשה זו, איזו הרגשה זו לפחד לחזור הביתה באיחור כי אני יודעת שאני עומדת לסבול אם זה יקרה, אתם לא יודעים מה זה שכך פעם שפאקיניג אבא שלך שחוטף שיגעון את פוחדת שאולי מחר בבוקר לא תקומי שהוא מאיים עליך שאם תפני למשטרה הוא יהרוג אותך, והחלק הכי קשה היה לחייך בבוקר שלמחרת וללכת כיאילו הכל בסדר לקום מוקדם בבוקר בשביל לנסות להסתיר את המכה עם איפור, ואם מישהו רואה להמציא איזה סיפור שנפלתי או משהו ואחרי שזה קרה פעם אחרי פעם זה להתמודד גם עם השמות של איזו נאחסית, איזו עקומה, אי אפשר!!!״ בכיתי
ראיתי את לידור עומד בכניסה של החדר
הוא בטוח חושב שאני פסיכופתית
אור יצא מהחדר ונתן ללידור לשבת לידי
הוא משך אותי לחיבוק ושכב על המיטה ואני מעליו
״אני אוהב אותך. את מדהימה. את הבחורה הכי חזקה שפגשתי בכל החיים שלי, ופגשתי״
לחש לי באוזן ״אני אוהבת אותך״
אני מרגישה את החיבוק החם והמגן שלו שעוטף את כולי, את הנשימות שלו על צווארי, את היד משחקת בשיער
מרגישה כל כך הרבה תחושות, אני מרגישה מוגנת, אני מאוהבת, לרגע לא כואב לי כלום, ויש עוד משהו עוד משהו שאני לא מצליחה להסביר, משהו שבחיים לא הרגשתי
יש לי פרפרים בבטן, כמו אז בבית חולים שהוא נישק אותי
למה שלא נשאר ככה בעצם? להתנתק מכל העולם, מהריבים, מהבלגן
נשאר כאן, רק אני, הוא והיד שעושה לי נעים בשיער
״צריך לפתור איתם את זה״ אמר מוציא אותי ממחשבותי
״אפשר, אבל אפשר גם להישאר ככה עוד קצת״ אמרתי ״אני מעדיף את האפשרות השנייה״ אמר ונתן לי נשיקה
״אני... אני לא יודעת להסביר במילים מה אני מרגישה שאני איתך״ אמרתי ״בייבי שלי, בואי נתחתן״ אמר ״טוב אבל אני רוצה ארבעה ילדים וכלב״ אמרתי ״ברור״ אמר ״טוב אז זהו? נשואים?״ שאלתי ״קודם ונפתור את המצב עם דניאל וליאן ואז נלך לחפש אולם״ אמר ״סגרנו״ אמרתי וצחקנו
ירדנו למטה ״אן״ ליאן אמרה ״רגע, אני חייבת להבין משהו, למה פשוט לא סיפרתם?״ שאלתי
״אני לא יודעת למה אבל אני יודעת שזה היה שטותי ואני מצטערת״ אמרה ״גם אני מצטער״ דניאל אמר ״זה בסדר״ אמרתי וחיבקתי את ליאן ודניאל
ישבנו בסלון וחיפשנו מה לראות
״את באה לישון אצלי היום?״ לידור שאל ״כן, אני צריכה רק לסדר בגדים ולקחת לכל מקרה דברים של בית ספר״ אמרתי
עליתי לחדר, שמתי בתיק בגדים, הלבשה תחתונה, פיג׳מה, מברשת+משחת שיניים, מסרק, דורדוראנט, בושם, גרביים, כפכפים ונעלי פומה לבנות
לקחתי עוד תיק ושמתי שם את הדברים של המקיף
״תעזור לי״ אמרתי ללידור ושירדתי למטה והוא לקח ממני את התיק עם הבגדים
״ביי״ אמרתי לאור ודניאל וחיבקתי אותם
״ליאן את באה עכשיו?״ שאלתי ״אחר כך״ ענתה ״טוב, ביי״ אמרתי ״ביי יפה שלי״ אמרה וחיבקתי אותה
נכנסו לאוטו של לידור
״ממתי היא נדלקה עליו?״ שאל ״נראה לי מאז היום בבריכה, שהפסדנו להם בכדורסל״ אמרתי ״את זה לא ציפיתי״ אמר ״אולי היא תגרום לו להפסיק לשתות סוף סוף״ אמרתי
״אם הוא ישתה ככה בזמן שהם ביחד אני שוחט אותו״ אמר
״אני אבוא איתך״ אמרתי וצחקנו
ירדנו מהאוטו ולידור החזיק לי את התיקים
דפקנו בדלת ואמא שלו פתחה ״היי״ אמרתי ״היי מאמי, מה קורה?״ שאלה ״בסדר איך את?״ שאלתי ״ברוך השם״ אמרה
״אבא שלי בטח בעבודה״ לידור אמר
עלינו לחדר שלו ״מה לשים?״ שאל ״לא יודעת, מה שיש״ אמרתי והוא שם ערוץ של סרטים
״אתה יודע?״ שאלתי ״מה?״ שאל
״שהייתי קטנה חשבתי שאצל כולם זה ככה, שכולם יוצאים עם האחים שלהם ולא עם ההורים כי ההורים עסוקים או לא בבית בכלל
שהיה חופש והיינו חוזרים כל אחד היה מספר מה הוא עשה בחופש, זה היה נראה לי מוזר
היה נראה לי מוזר שאחד נסע עם ההורים שלו לחול ואחד הלך איתם לפארק מים
בזמן שאני הלכתי לסרט עם אור ודניאל או סתם לפארק ושגדלתי הבנתי שאני השונה פה
כיאילו לא אני, ההורים שלי
אני בחיים לא אהיה אמא כזאת״ אמרתי
״אני חושב שהיה לך הרבה יותר כיף עם אור ודניאל מאשר עם ההורים שלך״ אמר
״מה שנכון נכון״ אמרתי
״מה השעה?״ שאלתי, אני צריכה שעון, אני אף פעם לא יודעת מה השעה
״שתיים ועשרה״ אמר ״תעיר אותי בחמש״ אמרתי ונכנסתי מתחת לשמיכה ושכבתי על הבטן ״לילה טוב בייבי״ אמר
הרגשתי את היד שלו מלטפת לי הגב ותוך דקה נרדמתי
YOU ARE READING
אן ולידור-סיפור ערסים
Teen Fictionאן דהן-בת 16 כיתה י אחות של אור ודניאל אור דהן-בן 18 כיתה יב אח של אן ודניאל דניאל דהן-בן 17 כיתה יא אח של אור ואן לידור לוי-בן 18 כיתה יב חבר של אור ודניאל, סוציונר ליאן לוי-בת 16 כיתה י חברה של אן אחות של לידור
