היי, לפני שמתחיל הפרק רציתי להגיד שאני יודעת שהמידע הרפואי פה ובפרק הקודם יכול להיות לא הגיונים, אז סליחה ואוהבת אותכם מלא💓💓
-אחרי יומיים-
-טיפול נמרץ-
-נקודת מבט אור-
״אמא, אם היא הייתה קמה הייתי אומר לך״ שמעתי את דניאל מדבר בטלפון ״אל תעלי עכשיו לטיסה, אנחנו מטפלים בה, כן אני יודע שהיא לא התעוררה יומיים, ביי אמא״ הוא התעצבן עליה
״דיברתי עם לידור הוא אמר שהוא יבוא״ אמרתי לדניאל
״אור״ הוא אמר ״מה?״ ״עברו יומיים ושש שעות, היא לא קמה״ הוא פחד וידעתי שאני אצטרך להיות בתפקיד האופטמי למרות שלא הייתי ״היא תקום, היא חזקה״
״אור, היא בטיפול נמרץ הם פאקיניג לא יודעים מה יש לה היא לא התועררה יומים! כוס עמק״ הוא אמר לי
״די, היא יותר חזקה ממני וממך״ הרגעתי אותו
אחרי בערך שעה לידור בא עם שתי כוסות קפה ״תודה״ אמרתי לו
-נקודת מבט לידור-
הבאתי להם את הקפה הם היו נראים חיוורים
״היא עוד לא קמה?״ שאלתי
״לא, כבר יומיים ושבע שעות״ דניאל אמר לי
״היא תקום היא חזקה, היא לא רצתה שאני אעזור לה אפילו לעבור לספה״ אמרתי
״אני כזה מטומטם, הייתי צריך להיתעקש שהיא לא תצום״ אור אמר לי
״איזה היא מקשיבה רק לעצמה״ דניאל אמר לו
-נקודת מבט אן-
פתחתי את העיינים בחדר לבן ועירוי ביד תוך פחות משנייה הבנתי שאני בבית חולים הסתכלתי הצידה וראיתי מחוץ לחדר את אור ולידור, יואו הוא כזה מאמי הוא בא לפה
רציתי לצעוק לאור אבל לא היה לי כח וראיתי פנקס על השולחן לידי אז זרקתי אותו על הדלת
-נקודת מבט אור-
דיברתי עם לידור ודניאל הלך לשירותים שמעתי רעש מהדלת של אן ״שמע ישראל״ אמרתי ופתחתי את הדלת ״קטנה שלי, יפה שלי״ אמרתי לה ונתתי לה מלא נשיקות על הפנים ״חיים שלי את״ אמרתי לה
-נקודת מבט אן-
אור הביא לי כל כך הרבה נשיקות ועכשיו גם דניאל נכנס ״קטנה שלי, אני כל כך אוהב אותך״ הוא נישק אותי ״מה השעה״ שאלתי
״נראה לי תשאלי איזה יום היום״ דניאל אמר לי, רגע מה ״מה???״ נבהלתי ״היום יום רביעי״ אור אמר לי
״עברו יומיים??״ בכיתי ״די יפה שלי״ דניאל אמר לי וליטף לי את השיער ״סליחה, אני מצטערת, באמת סליחה״ אמרתי ובכיתי
״על מה?? חיים שלי״ אור אמר לי ״שעשיתי לכם ככה, שלא קמתי יומיים, שנבהתלם״ אמרתי
״תיזהרי ממני״ אור אמר לי וצחקתי ״תודה שבאת״ אמרתי ללידור ״העיקר את בסדר״ הוא אמר לי
״אור, דניאל לכו לאכול נהייתם שחיפים״ אמרתי להם ״מרוקאית שלי״ אור אמר והביא לי עוד נשיקה
״נו יאללה לכו, לידור פה״ הם עוד היססו
״נו אין לך מה לדאוג״ אמרתי עצבנית ״לא יודע״ אור אמר לי ״אור נו, יא קרצייה, אני לא צריכה שמירה וגם אם כן אז לידור יכול לשמור עלי״ אמרתי ״טוב טוב״ אור אמר והם יצאו
״איזה כיף שבאת״ אמרתי
״זו את או שאת מסוממת מהתרופות״ לידור צחק ״זו אני״ שלחתי לו חיוך ״תודה שוב על שבוע שעבר״
לידור התקרב אלי יותר ויותר ״נו יא איטי״ אמרתי ונישקתי אותו ״אני מת עליך״ הוא אמר לי ונתן לי עוד נשיקה ״יפה אתה דואג לאחותי״ שמעתי את דניאל
״שמע ישראל״ אמרתי ״תמשיכו, אנחנו בחוץ״ אור אמר וצחקתי
״את לא מבינה כמה חיכיתי לרגע הזה״ לידור אמר לי
-נקודת מבט לידור-
רק עכשיו הבנתי כמה שאני מאוהב בילדה הזאת, היא חייכה את החיוך הענק שלה והגומות שלה בלטו, היא התחילה להשתעל ״תתישרי״ אמרתי לה
״לידור״ היא אמרה ״מה יפה שלי״ אמרתי לה ״קשה לי לנשום, לידור״ היא אמרה וראיתי איך היא מתאמצת לנשום, פתחתי ישר את הדלת ״רופאאאא״ צעקתי ואור ודניאל ישר נכנסו, הרופא נכנס ״לאט לאט״ הוא אמר ושם לה מסכת חמצן וראיתי איך הדבר היפה הזה הפך ממישהי אנרגטית למישהי שקשה לה, התקרבתי אליה וליטפתי לה את השיער והיא נשענה עלי ״זה בסדר, הגוף שלך היה בטראומה, עכשיו הוא חוזר לעצמו״ הרופא אמר ״תודה דוקטור״ אור אמר
״מה השעה״ אן שאלה ״אחת עשרה, לכי לישון״ דניאל ענה לה ״לידור״ היא קראה לי והתכופפתי אליה ״מה יפה שלי״ אמרתי ״לך הביתה, תישן במיטה שלך״ היא אמרה ״מה פתאום״ אמרתי לה ״לידור!״ היא התעצבנה ״בסדר, בבוקר אני אחזור, ביי יפה שלי״ אמרתי לה ונתתי לה נשיקה
-נקודת מבט אן-
״לכי לישון״ אור אמר לי וככה עשיתי
YOU ARE READING
אן ולידור-סיפור ערסים
Fiksi Remajaאן דהן-בת 16 כיתה י אחות של אור ודניאל אור דהן-בן 18 כיתה יב אח של אן ודניאל דניאל דהן-בן 17 כיתה יא אח של אור ואן לידור לוי-בן 18 כיתה יב חבר של אור ודניאל, סוציונר ליאן לוי-בת 16 כיתה י חברה של אן אחות של לידור
